יום שישי בערב ואני נוסע ברחובות ת"א
לא מזמן התחלתי לראות את הסדרה ששודרה ביס 'אוכל אישה שתייה גבר', שצולמה כולה ב'רסברי' בת"א.
האנשים שצולמו או הבמאי או השד יודע מי, התאמצו והצליחו לתת לי את הרושם שגם אם אבקר 500 פעם במקום אני לא אגיע לקצה קצהו של ת"א האמיתית. זאתי שמעשנים בה גראס וחשיש ומדי פעם מתבלים בהרואין. ת"א שכולם מזדיינים עם כולם כל היום ובייחוד בלילה. ת"א המגניבה שאייל שני מתייחס לכל עגבנייה כאילו הייתה פסגת האורגזמה האנושית.
ת"א האיכותית שבה צופית גרנט שמפרגנת לעצמה כוסית שתן ואיתמר בן כנען שוכב עם כוסית על וברוב טמטומו מעיז לבגוד בה.
אם אתם לא מבינים מה הקשר בין האישים או שאין לכם מושג מי זה איתמר בן כנען, כנראה שאתם לא מכירים את ת"א מספיק. כך עפ"י עורכי הסדרה.
שלא תבינו לא נכון, אהבתי את הסדרה מאוד וביום שישי כבר דאגתי לשבת שם כדי לראות בעיני ת"א מהי.
אני חושב שזה קטע מרכזי אצלי להיות מתוסכל ומאוהב בו זמנית. זה נכון לגבי המשפחה שלי, החברים והעבודה כמובן.
חרדות
המילה חרדה היא חלק ממשפחה גדולה ומכובדת. למעשה אפשר להגדיר את החרדה כראש המשפחה. בדרך כלל לחרדה יש בן בכור הקרוי דיכאון. החרדה הוא שם משפחה גדול שמכיל בתוכו את כל הפחדים היומיומיים שלנו. את אלו שאנחנו מפרסמים ואלו שאנו מעדיפים להסתיר. את אלו שאנו מכירים בהם ואלו שאנחנו עובדים על עצמנו שלא באמת קיימים.
אתמול בערב ישבתי בבית. חזרתי מעבודת היום שלי. זה היה יום ראשון – היום המדכא ביותר של השבוע. שביזות יום א' היא לא רק מושג צבאי, זהו מושג שמשמעותו היא שגדול עלינו להתחיל עוד שבוע שלם של התמודדויות ופחדים.
השעה הייתה כבר 21.00 בערב ואימי עוד לא חזרה. הייתי עייף וכאב לי הראש פתאום החרדה הציפה אותי. חשבתי שאולי משהו קרה לאימי. אולי זה פיגוע אולי תאונת דרכים. כבר שמעתי את הקול שמבשר לי שהיא נהרגה. ראיתי את עצמי מודיע לאחי ומתחיל לחפש כרטיס טיסה עבורו חזרה לארץ. הכול קפץ לי מול הראש בדקה. נהייתה לי תחושת מועקה בלב ובכל הגוף ולמול עיני ראיתי מחזה שלם של הלוויה והשבעה. החלטתי שאני אשאר לגור בדירה. אולי אני אמכור אותה ואעבור לגור בשכירות אבל בשום פנים ואופן לא אעבור לגור עם אבא שלי ואשתו.
לאט לאט נרגעתי. עדין חשבתי על כל האופציות והתסריטים אבל זה כבר לא היה עם לחצים בחזה. זה הלך ונרגע ובסוף שמעתי את המפתח נכנס חריץ, לשון הדלת מסתובבת ואימי נכנסת הביתה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
