עברו שבועיים מאז פגש אותה באותו לילה חסר משמעות. כבר שלושה ימים שהוא לא ישן ונזכר בערגה בפניה המלאכיות. כיצד פספס את הלילה הנהדר ההוא, כיצד לא הבין כי הבחורה שמולו היא מושא חלומותיו. בהתחלה ניסה לשכנע את עצמו שלא מדובר במשהו מיוחד. שהכול דיבורים בעלמא. שכל ערב היא נותנת למישהו אחר את התחושה המיוחדת והמיוחסת. אך זה כבר לא עבד עליו. הוא היה נחוש לראות אותה שוב. הוא החליט שהוא ישוב לבר שבה פגש בה לראשונה ויחכה שם עד שיראה אותה. כמעט שבוע עבר והיא לא נכנסה לבר. היו רגעים שמרוב ייאוש הוא נכנס לשירותים ונתן דרור לדמעות ולתסכול לצאת החוצה.

היה זה ביום חמישי בלילה. הבר היה הומה אדם ופניו היו מופנים לתחתית כוס הבירה שניצבה מולו. הוא בדיוק רצה להניח את ראשו על השולחן כששמע את חריקת דלת הכניסה נפתחת. באותם רגעים העולם עמד מלכת. כל הרעשים והקולות נדמו ובאותו הרגע כאילו מולא הפאב בה בו ובהילה שהייתה מעליה והקרינה לעולם כולו.