אני לא ידע איך להסביר את זה אבל בזמן האחרון אני רגיש בבכי שלי כמו נייר דק בסופת חורף. למשל כאשר מכבי ניצחו ועלו לפיינל פור. הסתכלתי עליהם שמחים בניצחונם ופתאום הרגשתי את התקף הבכי הזה.
זה מעין רעד שעובר בכל הגוף פעימת לב חזקה ואז מספר נחילים של דמעות מוצאות עצמן יורדות על לחיי.
בפעם אחרת, כאשר שמעתי הרצאה בענייני עבודה חוויתי את אותו התקף. את אותן דמעות לא ברורות.
הדבר הגדול הבא הוא קואצ'ינג.
בזמן האחרון יצא לי להתעסק עם זה קצת ובגלל שמאז ומעולם התעניינתי בתחום הפסיכולוגי אני מרגיש כאילו אני בוגד באהבתי הראשונה.
מסתבר שבין השאר, מדובר בעסק שמגלגל מאות אלפי שקלים. חברות לאימון אישי נפתחות כמו פטריות אחר הגשם. קצת מצחיק לחשוב שבחורה שגדולה ממני בשנה או שנתיים תדע לייעץ לי מה לעשות עם חיי. קיימת תחושה שאדם שלא הצליח למצוא לעצמו קריירה הולך וממליץ למישהו אחר מה לעשות. העלבון של הפסיכולוגיה מתחום הקאוצ'ינג הוא ברור.
אבל אולי לא צריך להשוות בין השניים.
לקאוצ'ינג באים אנשים שרוצים לנצח בתחרות וצריכים מאמן שיפחיד אותם ויכניס אותם למסגרת.
פסיכולוגיה לא מתעסקת בזה בכלל. הפסיכולוגים הם הפרשנים של הקרב שבו נמצא המאומן. אני יודע שפרויד מתהפך בקברו שהוא שומע משפט כזה אבל אל תשכחו שפעם לפרשנים היה ערך רב.
כנראה שאצטרך עוד הרבה לחקור וללמוד על התחום לפני שאגבש לעצמי דעה אבל זה בהחלט התנסות מעניינת.
הדברים באים לידי ביטוי בייחוד לאור החלטתי להתחיל לעשות. לקדם את החיים שלי יד ביד.
שמועות
ודאי יצא לכם לשמוע או אולי לראות את סרטו של יגאל שילון המלווה את אייל גולן כאשר הוא (גולן) מנסה להראות שהכול בעצם זה שמועות. הביקורת המעולה של קובי אריאלי מיטיבה לתאר את פשר העלילה.
בעצם מטרת הסרט מבחינתו של גולן היא להזים מראש את הבן-אדם הבא שיבוא ויאמר לך 'שמעתי על אייל גולן שהוא חופשי מתערבב בברנז'ה' . אני מאמין שגולן כבר השתכנע בעצמו בדבריו למרות שאני לא בטוח שמלכתחילה הוא בכלל דמיין שמישהו יקנה את זה.
אילנית, אשתו. נראית לי בחורה טובה אולי אפילו חכמה וכנראה שאהבתה לבית חם מעבירה אותה מההיגיון הבריא של מה שקורה סביבה.
סרטים מהסוג הזה גורמים לך להבין שלא רק שהמדיה ובכלל כל העולם הוא ציניקן ואכזר אלא שלאף אחד אין בעיה לומר לך את זה בפנים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
