לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


מחשבות רבות צפות בי בבוקר, בערב, בצהרים, בכל דקה בכל שניה אפילו עכשיו, אפילו תמיד. במשטרת המחשבות כבר קיבלתי שלילה. והכול, הכול נובע מאותה נקודה. יחס, אהבה, אושר ושלווה.

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2008    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ברוכים הנמצאים


 

התרגיל בהפרות סדר שערכה השבוע המשטרה ונפצעו בו 54 שוטרים מזכיר לי את הסיבה שבגינה הוקמה הועדה לפיקוח על ניסויים בבני אדם.

היה זה לפני כמה עשרות שנים שבמסגרת ניסוי פסיכולוגי לקחו משתתפי מחקר והכניסו אותם לטירה סגורה. למחצית מהמשתתפים הוטלה משימה לשמש כאסירים ולמחצית השנייה הוטלה משימה לשמש כסוהרים. התוצאות היו אסון וכאוס מוחלט. כלל המשתתפים נכנסו היטב לתפקידם . ה'סוהרים' הפליאו במכות ואלימות כלפי ה'סוהרים', אשר הם מצידם הגיבו באלימות נגדית.

בעקבות הניסוי הזה הוחלט על הקמת הועדה לניסויים בבני אדם שהקימה סטנדרטים ונהלים באשר לניסויים בבני אדם.

יצר האדם רע מנעוריו וכאשר שוטרים מקבלים רשות הם פורקים את כל הזעם שיש להם. ויש להם. יתרה מכך, בשום שלב לא טרחו המפקדים לעצור את האימון ולא עלה בראשם המחשבה כי מדובר בתרגיל בלבד ואנשים עלולים להיפצע. בשם היוקרה והכבוד של שהם הם כלל לא העלו אפשרות זאת בחשבון.

משום מה כשאומרים לנו להתנהג רע אנחנו עושים זאת ממש טוב. זה אולי רק מחזק את היותנו בעלי אינסטינקטים חייתים.

 

 

משוגעת.

 

הצגה נהדרת בתיאטרון הבימה. שמציגה את סיפורן של ארבע מחלות או אבחנות פסיכיאטרים שאת כל אחת מהן מייצגת דמות אחרת. הצגה קשה עם נגיעות סאטריות. למרות שבמועד ההצגה שאני צפיתי בה היה פאנל ובו הרצה מנהל המחלקה הסגורה בגהה, הרי שבתום ההצגה מצאתי מסרים שיצאו בדיוק נגד המערכת עליה נמנים המרצה מטרום ההצגה ועובדיו השונים. דבר ייחודי נוסף בהצגה, הוא היותה תוצר כתיבה משותפת של השחקנים והבמאית לאחר תחקיר מעמיק שכל אחת מהשחקניות עשתה בצמוד לבן/בת דמותה האמיתי.

 

 

אם אני בוחן את זה לעומק התקופה שלא הייתי פה, קצת חופפת לתקופה שבה 'האח בגדול' תקף אותנו.

כמו רבים וטובים (הערכה אישית: מדובר ב 300,000 איש כאלה) עברתי תהליך פסיכולוגי שלם. בלילה שלאחר הפרק הראשון הצצתי בערוץ 20 לא עברו כמה דקות והבנתי שאכלתי אותה (עוד משהו להתמכר אליו), בחודש הראשון הכחשתי. ניסיתי להתעלם. אף אחד לא הודה אז שהוא רואה את זה. הייתי ממש נלחם בשלט בכדי לא לצפות בזה. רק אחרי חודש וחצי כאשר החלק השני של התוכנית היה בפתח, לאט לאט כמו נמלים ממחילות, התחילו אנשים לצאת ולהודות שהם רואים את זה. השלב הבא היה שאנשים גם התחילו לתמוך במועמדים ואת הסוף בדמות 300,000 קולות הפרש כולנו מכירים.

 

 

אז מה קרה לי? האמת שלא דברים אקוטיים או כאלו שאפשר להחשיב כ'משני דרך', הייתי מאוד מאוד עסוק בעבודה. נכנסתי למשטר ספורטיבי ככה שכמעט לא נותר לי זמן פנוי למחשבות. ומחשבות כידוע לכם הוא הכותרת כאן בראשית העמוד. הייתי כאן כל כמה ימים קראתי את כל העידכונים ולפעמים אפילו הגבתי. תמיד שנאתי לכתוב בשביל העדכון והעדפתי שיעברו שבועות מבלי לכתוב דבר מאשר לכתוב משהו שאינו ראוי לכם קוראיי.

 

נכתב על ידי , 21/12/2008 19:52   בקטגוריות האח הגדול, כתיבה חופשית, תיאטרון, פסיכולוגיה  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ליל כל הג'ינג'יות


 

בשבוע שעבר הלכתי להצגה "חתונה מושלמת" עם ידידה ג'ינג'ית שמספר אנשים החליטו שאני "חייב" לצאת איתה.

בחורה נחמדה וטובה אבל ממש לא הטעם שלי. גם הסגנון אבל לא רק. בנסיבות הקיימות היא הייתה האלטרנטיבה הנבחרת ולא הייתה לי ברירה אלא להשלים עם כך.

מצאנו חנייה נכנסו לאולם והאורות כבים. 2 דמויות עלו לבמה ונכנסו למיטה לסצנה הראשונה. ראשון יצא מבין הסדינים יובל סגל הוא התחיל במונולוג שלו ופתאום אני שם לב שהדמות השנייה במיטה מוכרת לי מאיפשהוא. הסצנה ממשיכה והיא מסתובבת ואני קולט מישהי עם תלתלים עבים. לשנייה אחת הקול שלה הזכיר לי מישהי אבל אמרתי לעצמי אין סיכוי. ופתאום היא יוצאת מהמיטה ואת מי אני רואה ולא מאמין? יעל צפריר במלוא ג'ינג'יותה, הלא היא השורדת החמישית.  זכרתי שהיא למדה משחק אבל לא האמנתי שהיא תופיע בתפקיד מרכזי במחזה של 'הבימה'.

בעצם ככל שנקב הזמן וההצגה נמשכה הגעתי למסקנה הבאה:

אם הייתי הולך למחזה בבית צבי והיו אומרים לי בוא תראה את הדור הבא של התיאטרון והייתי יושב ומביט במחזה שעתיים וצוחק ונהנה, הייתי יוצא החוצה ואומר לעצמי: 'וואלה, יש עתיד לתיאטרון הישראלי. החברה האלו יהיו גדולים ואיכותיים'.

אבל אני כאמור הלכתי לתיאטרון הלאומי 'הבימה' התיאטרון בו האולם המרכזי נקרא על שם של חנה רובינא ולא לביה"ס למשחק.

זה לא קשור רק לעובדה שמכל השחקנים הם בחרו דווקא את יעל צפריר כשחקנית מחליפה לאסנת פיישבין, אלא לכל ההתנהלות של כל השחקנים. למשל, בהפסקה בעוד האורות נדלקים השחקנים מסתובבים על הבמה. בסצנות בהם צד אחד של המחזה לא אמור להיות מוצג, השחקנים מתלחששים על הבמה. בהשתחוויה, בעוד הקהל יושב ולא זז ממקומו ומוחא כפיים בהתלהבות השחקנים לא רק שלא חוזרים ומשתחווים אלא ממשיכים ללכת על הבמה כאילו אין אף אחד באולם. זה הרגיש כמקום הכי רחוק מתיאטרון לאומי 'הבימה' לא לכך התכוונו מייסדי התיאטרון לפני 90 שנה.

אלמנט נוסף שהיה מעניין הוא נקודת ההשוואה. לפני חודש הייתי בהצגה 39 מדרגות עם מושונוב וקושניר כאשר נתי רביץ היה הצעיר בחבורה שזוכה לשחק ליד כאלו גדולים, כאן בהצגה הזו ובהשוואה לשחקנים נתי רביץ היה השחקן המקצועי והוותיק.

ההצגה טובה ונחמדה אך אם הייתה בה טיפה יותר מקצועיות והבנה למעמד התיאטרלי והחשיבות הפסיכולוגית של דמויות ומחזה, וללא שחקנית מחליפה, הוא גם היה ראוי להיות מוצג ב"הבימה".

 


 

הרב רוזן פסק שעל השחיין האולימפי היה לשוב מיד להלוויה או לשבת שבעה בכפר האולימפי. אפילו אין לי כוח לכתוב על הטימטום הזה ולאו דווקא בגלל שאני לא מבין את כוונתו של הרב רוזן ואת ההלכות הקשורות, אבל זה בדיוק הסיבה שקיים מיאוס כלפי דת. זה נכון שיש תנופה חזקה של 'התחזקות' והלחנת שירים יהודיים אבל במקביל יש מיאוס הולך וגדל מהבועה הדתית. כן בהחלט קיימת בועה דתית ולידיעת כל ה'מתחזקים': גם לכם לא תותר כניסה לבועה הדתית. 

  

נכתב על ידי , 18/8/2008 14:11   בקטגוריות אולימפידת בייג'ין 2008, תיאטרון  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
כינוי: 

בן: 44




11,507
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סטודנטים , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאיש המחשבות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על איש המחשבות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)