כשראיתי את סבאנה פותחים את המכתבים. התמלאתי דמעות.

זה היה אחד הרגעים המרגשים שהיו עד היום.

זה התחיל עם גיא שראיתי אותו כמישהו מיותר עד כה ועכשיו נפתחתי אליו. הבכי שלי מהבכי שלו היה מהול בקנאה.

משום מה התרגשתי פחות מליה וורה בניגוד לעובדה שפשוט ידעתי שליה תשיג את המכתב מהבת שלה כמו אימא אמיתית.

קפון הוא בכלל חידה רגשנית. ומשה, משה מקסים ולא יעזור למולי שהוא לא יודע להפסיד בכבוד ומנסה להמריד את כולם נגדו. 

העדכון השבועי מהישרדות:

דן בלתי נסבל.

נעמה נחשית ואני חושש שהיא תעפיל לגמר.

נראה לי שעומר קצת התרכך אחרת קשה לי להבין כיצד הפסיד לויקה.

הלוואי וגם מחר יתברר ששוב ערוץ 10 עקף את ערוץ 2 ברייטינג.

זאת פשוט תוכנית נהדרת שמאריכה את ימי ראשון עד רביעי ב 21.00

אני מתנהג כמו ילד בן 16 שהתמכר לתוכנית.

כשהתיסכול משתלט עליך.

אני נמצא כרגע בפרשת דרכים מבחינה מקצועית. במסגרת השינויים שאולי אקח על עצמי אני הולך לראיונות עבודה שונים ומשונים. השבוע הייתי בראיון מסוים שהמראיינת ממש עיצבנה אותי, לא רק שהיא התייחסה בזלזול אלא שבסופו של הראיון היא נותנת לי כרטיס ביקור של הבוסית שלה ואומרת לי: "אני חדשה כאן ועוד לא הוציאו לי כרטיס אבל זה אותו הטלפון".

מה הקטע שלך את בעצמך חדשה וככה את מתנהגת לאנשים שרוצים להתחיל דרך חדשה?!

היה לי די ברור שהראיון היה מגעיל ולא ייצא ממנו כלום ואכן יותר מאוחר אף קיבלתי למייל את תשובתם השלילית. לחצתי מיד השב והוספתי את כתובת המייל של הבוסית שלה ואז רשמתי:

תודה על הזמן שהקדשת לי.

נראה כי חברתכם אכן מקדישה זמן רב ואיכותי למשאבי האנוש שלה ועל כך – שאפו!

בהמשך להערות הבונות שנתת לי אני מבקש להוסיף הערה בונה משל עצמי:

במהלך תפקידים שונים שעשיתי כמו גם כבעל הגיון פשוט, גם לי יצא לראיין אנשים ולהבין את המלאכה המורכבת של מיון והשמה הנני להביא לתשומת ליבך כי גם למרואיין יש כבוד מינימאלי.

משפטים כמו:

1. "קורות החיים שלך לא מסודרים טוב ולא ברור מהם כלום".
2. "אני למדתי xxxxxxxxx ואין כזה דבר התמחות ב xxxxxxxx תואר ראשון".
3. "אז במהלך התואר לא עבדת?!" בצורה זועמת ותוך התעלמות ממה שכתוב בקו"ח.

כמו גם בחינה בלתי נלאית ובלתי מקצועית של שפת גופי בניסיון נואש לתרגם אותה למשמעויות רחבות היקף, אינם מעידות על מקצועיות במקרה הטוב ופוגעות בזכותו של המרואיין.

עם כל הכבוד הראוי ואכן יש כבוד, בל נשכח שאנחנו מדברים פה על משרת xxxxxxx  ולא על מבחני מיון לשייטת 13 (זו ההרגשה שקיבלתי בראיון).

ברור לי כי מתוקף החלטתך שלא להמשיך את מועמדותי הרי שמראש דבריי מוטלים בספק ויסווגו מבחינתך כמי ש"לא יודע להפסיד בכבוד".

אך אם נתעלה לרגע מעל כך שכן בכל מקרה ברור לי כי מועמדותי איננה רלוונטית יותר, הרי שאני בטוח שתוכלי גם את להפיק את המיטב לקראת הראיונות הבאים שתערכי בחברה.

אני מאחל לשנינו (בסוף השיחה הבנתי כי גם את בתחילת דרכך בתפקיד זה), כי נשכיל לשפר את המיומנויות המקצועיות שלנו.

בברכה,

איש המחשבות