כמעט חודש מאז שעדכנתי.

שלא תבינו לא נכון – לא עברו יומיים בלי שביקרתי כאן. בסך הכול 'ישראבלוג' זה סוג של עולם פנימי ועצמאי בד"כ סודי ומיוחד. רק בפעם שעברה כתבתי על המוזה ההכרחית (לפחות עבורי), ולא שלא כתבתי כלום, אבל כנראה שלא מצאתי את ההרגשה הנכונה והטובה בשביל לעדכן פוסט.

דברים מעניינים מספקים ומוזרים עברתי בחודש האחרון. הספקתי להיות בקצה העולם וללמוד שעם כל הכבוד לביטחון – אני לא אשב 12 שעות כמו סרדינים, אצטרך להתחנן לכוס שתייה ולקרוא על המצח של הדיילת המזדקנת שהיא מאחלת לי שיחטפו וירצחו אותי בזמן שהיא תשכב עם הקברניט משה, שגם הוא אגב, מבריח סמים לארץ על חשבון ה 1300$ שלי.

הספקתי להיות בקצה המדבר וללמוד שם שאם יוצאי איגוד קהילות בת-ים, אור יהודה וחבל נסיכויות הדרום(נתיבות, שדרות ובאר שבע), יכול לפגוש אותך בסוף העולם, אז מה לעזאזל גורם לך לחשוב שלא תפגוש אותו במרחק 4.5 שעות נסיעה או במרחק 55 דק' טיסה של עשירי בת ים עילית.

התוועדתי לאנשים מעניינים לכל מיני ישראלים ולא ישראלים, יהודים ושאינם. וכמו אדם שצריך להתחיל להתרגל לחבוש משקפיים ולראות את העולם דרכן, כך אני רואה את כל העולם דרך השקפת עולם שונה לגמרי מזו שהכרתי עד כה.

היו מיתוסים שנשברו (ראו חוות דעתי על טיסת אל-על) והיו כאלו שנבנו (אני עוד עובד על זה) וישנם כאלו שלא רק שלא משתנים אלא מתחזקים. כל מיני אנשים חראות שפשוט לא לרמה של אף אחד מאיתנו להתעסק בהם ולו רק בגלל שהם כאלו נחותים בעייני שהם בכלל לא יבינו על מה אני מדבר.

היו מצבים מוזרים ומוזרים יותר. היו אכזבות והיו רגעים מצחיקים. באופן כללי אני מרגיש שאני נמצא על מסלול שנע אוטומטית וגם אם הוא נע באיטיות הכי מעצבנת (כמו בנתב"ג למשל), הרי שהוא זז. ולא רק שהוא זז אלא שאין לי שליטה על כך. סבבה לי שאין לי שליטה על כך כי הכיוון הכללי רצוי בעייני.

והיו גם לילות של אכזבה וטפטוף דכאוני באחד הלילות האלו כתבתי את זה:

באזורים שמחוץ לקדושה

היא מחליטה שאני לא בשבילה

היהפוך כושי עורו?

מסתבר שמדובר בטיב העדשה

האם זהו סוף התחלה

את זה יחליט רק אומץ ליבה.   

בלילה אחר כתבתי גם את זה:

כיצד אכתוב שיר אהבה

והרי אף פעם לא זכיתי ממך למבט של קינאה.

כיצד אכתוב שיר געגועים

הרי אף פעם לא חיכית לי

כיצד אכתוב שיר ארוטי

והרי אף פעם לא חיבקת אותי אחר ליל אהבה סוער

כיצד אביע את רגשותיי

והרי אף פעם לא תהית על מחשבותיי

הראי לי את עינייך

ואנסה לעצור את התרגשותי

השמיעי את קולך

ואנסה להאט את קצב נשימתי.

שיר עם הרבה מירמור לא? לא משנה...

אני מתחיל להישמע כמו טור של מנחם בן...

טוב להיות פה.