"אתה באמת מאמין שאתה מסכן?!"
" אני לא מסכן באופן אובייקטיבי אבל אני מסכן כי אני חושב שאני מסכן"
תארו לכם שהייתם הולכים לכם להנאתכם בטיילת שבת"א ולפתע הייתם מבחינים באדם עירום כביום היוולדו הולך לו בשלווה מוזרה לנגד עינכם, אתם חושבים שיש סיכוי בעולם שהייתם יכולים להמשיך להתנהג כרגיל ולא להתייחס בצורה כלשהיא לאותו 'אייטם'?!
אקסהיביציוניזם הוא דפוס התנהגות, שעל פי ה-DSM, המגדיר המקובל של הפרעות הנפש, נחשב כהפרעה. אקסהיביציוניזם מאופיין בהתנהגות חושפנית בפני אנשים שאינם מסכימים אליה, כגון חשפנות רחוב.
ישנם מספיק הגדרות ב DSM שאני מתאים אליהם מבלי להוסיף את האקסהיביציוניזם, אך אין ספק שיש בי צורך עז לשפוך ולשפוך ולספר ולערב. פעמים רבות אני מוצא עצמי עם חבר לעבודה או סתם מכר, מספר סיפורים שאנשים מקבלים עליהם כסף כדי לשמוע אותם.
אם תחשבו על זה לרגע, הרי שגם בשניות אלה ממש באתר הזה ממש אני פורק ומוציא את שעל ליבי.
לפני כמה שנים, נשאלתי מה ההבדל בין הדברים שאני אומר 'לכל העולם' לעומת הדברים שאני אומר בחדרי חדרים, עניתי שבעוד שלכולם אני מספר את הדברים בצורה של 'פרומו' כלומר בואו ותראו את התוכנית, הרי שבחדרי חדרים אני נוגע בצדדים היותר עמוקים ומכאיבים.
מסתבר שלמרות שזה מציק לי, הרי שבאותה מידה זה גם מרגיע אותי או נותן לי 'נחמה פורתא'.
ועכשיו למרות שיותר ויותר אנשים יודעים, מרגישים ורואים שאינני ב'משבר' רגיל הרי שלא רק שזה לא מציק אלא שזה גם לא מנחם.
אולי כי מה שהכי מפחיד אותי זה שבניגוד למשברים אחרים, הפעם גם אלף פרומואים לא יעזרו לי להתגבר או בכלל להבין מה קורה איתי.
יש בי כעת כמות כל-כך גדולה של כעס תסכול עצב וקינאה, שלטובת שלום הציבור הדבר הטוב ביותר שאני יכול לעשות זה להסתגר בחדרי ולהתנתק מהעולם. אינני מרגיש טוב פיזית ונפשית. אין בי חשק לכלום ואינני יכול לעשות דבר בכדי להפסיק את כלל התחושות האלו.
במרחק הליכה ברגל או נסיעה קצרה או סתם בשכונה המקבילה, ישנם כ"כ הרבה אנשים שהולכים לישון מאושרים. אולי מחובקים, עם תקווה או אהבה, עם געגוע או שיר, עם רצון עז להתעורר בבוקר, עם ציפייה לבאות והכנת הרשימות.
וכאן, בחדר המריר הזה בחיים המתסכלים שלי הכול עומד מלכת. הדמעות זולגות מעצמן ואפילו הייאוש כבר איננו נוח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
