עם לב כבד ודמעות בעיני אני מתיישב מול המסך ומנסה להבין.

בשבועיים האחרונים יצא לי לצפות בפרקים חוזרים של סדרה בשם ניו יורק לונדון.

ברוקר אנגלי מתאהב בבחורה מניו יורק והסדרה מלווה את מסע האהבה שלהם החוצה יבשות.

כל הסדרה מכילה 7 פרקים שאף לא אחד מהם מיותר.

הערב שודר פרק הסיום.

במהלך הפרק התפתח אצלי כאב ראש ולב.

גיבורי הסדרה מרבים בטיסות טרנס-אטלנטיות כדי לבדוק את מהות והמשך היחסים ביניהם ובטווח הר הגעש של אהבתם מצליח לנפץ אצלי כל-כך הרבה.

אני מביט בזוג הצעיר הלכאורה 'לא מציאותי' הזה, אבל יודע שכל סיפור אהבה טוב רצוף במשברים ובדמעות.

"זה משחק האהבה - מי שנכנס יוצא נפגע" הוא לא רק ציטוט משיר בעיני אלא אמיתה מוחלטת.

הסתכלתי על זוג הנאהבים בסדרה וחשתי בליבי כאילו הייתי אחד מהם. היו לי דפיקות חזקות בלב, דופק מואץ ובשלב כלשהוא - בכי של ייאוש.

אני מסתכל על החיים שלי ואומר לעצמי, 'מי צריך את זה'. אני מכיר את זה, את ההתרגשות ההיסחפות, ההתלהבות, האכזבה, הבכי, המחשבה שכול העולם מנוקז להיא והוא.

אני לא יודע אם חוויתי את זה כמו שצריך ואם זה בכלל היה דו צדדי אבל מהמעט שהתנסיתי אני למד שכאבי האהבה הם הכאבים החזקים ביותר שקיימים בעולם המודרני.

אולי זו הגנה או בריחה אבל אני פשוט לא מצליח למצוא חשק לסיפור אהבה אמיתי ומלא דמעות וכאב. העומקים הנפשיים של התאהבות נראים לי קצת גדולים עלי. אולי זו סוג של חרדת נטישה. אולי פחדתי שלמרות האהבה הגדולה שהייתה בין 2 גיבורי הסדרה הרי שבסוף הבחורה אמרה לא.

הדברים שאני כותב עכשיו אין בהם כדי לסכם משהו, להיפך זה רק נדבך נוסף עבורי להבין למה לעזעזאל בכיתי כמו ילד מסיטואציה של זוג נאהבים-נפרדים

מי מפחד מאהבה? כנראה שאני.

יש משפט ידוע שאומר שנקמה מתוקה מוגשת כשהיא קרה.

למה הכוונה? כשאדם כועס והוא מחפש רק לנקום במי שדפק אותו – הוא מאבד את ההגיון ואת היכולת להתרכז במשימת הנקמה.

כשאדם מתאפק ומתנהג בשיקול דעת הוא מצליח להירגע לחשוב בהגיון ולנקום בצורה מתוחכמת וחכמה שאכן פוגעת בנקודה שבה רצית לפגוע.

בשקט בשקט ובנקודה הכי לא צפויה הצליח ערוץ 10 לפגוע בביטחון העצמי של ערוץ 2 קרי: 'קשת'. קרי: 'טדי הפקות'. קרי: חשבון הבנק של בעלי המניות, טמירה ירדני ואחרון אך לא עני צביקה הדר.

התוכנית שהוגדרה כהפקה הטלוויזיונית העשירה ביותר שנעשתה בתקשורת הישראלית הצליחה לנגוס בביטחון העצמי של ערוץ 2. נכון, עדין 'נולד לרקוד' זכו ב 25% אחוזים והאבא הטרי, בעלה של יעלי,  גרף רק 18% אך עדין האמינו לי שלילה לא קל עבר על קברניטי קשת.

אני אישית בחרתי בהישרדות, את הסדרה המקורית אהבתי ועקבתי ועניין אותי לראות כיצד זה ייעשה בארץ. בייחוד אחרי כל הסופרלטיבים שנאמרו/נכתבו.

לא התאכזבתי. הסדרה הייתה מצוינת עומדת בקריטריונים האמריקאים ומבטיחה עונה דרמטית ורווית מתחים. אני חושב שמי שעבד הכי קשה אתמול הם 2 טכנאים בחדר הבקרה של ערוץ 10 ו 2 שכל תפקידם היה לדווח מתי הערוץ המתחרה יוצא לפרסומות.

הדובדבן שבקצפת מבחינתי היה דווקא הפורמט הממוחזר ששודר מיד לאחר הישרדות. 'לא ליד הילדים' שמו. היו שם כמה קטעים מצחיקים שהצליחו מבחינתי להגדיר את הערב הזה בערוץ 10 כהצלחה מסחררת.   

האם זוהי תחילתה של יריבות ממשית ועליה לרייטינג של ערוץ 10? לא בטוח. האם מדובר בעוד פוסט שמתיימר להיות מחליפו של יובל נתן? כנראה שכן, אבל מה שכן בטוח הוא שאמש ייזכר כאחד מהתאריכים הראויים לציון בתולדות ימיו של ערוץ 10.