אז למעשה כרגע קהל הקוראים שלי הוא מאוד מצומצם.
הוא עדין רבים כיוון שמיעוט רבים הוא שנים. אבל בהתחשב באיכות ולא בכמות הרי שאני יותר משמח על כל קוראת וקוראת...
נושא הדיסקרטיות הינו מחויב המציאות בפוסטים הללו ולכן אני משאיר לימים הקרובים את המתכונת החשאית יותר.
ועד כאן התלבטויות העריכה.
הערב חזרתי מאירוע של חבר לעבודה.
ההורים התגרשו לפני מס' חודשים מועט ועל ההזמנה נרשמו כמזמינים משפחת -. רעיון נחמד ופוליטקלי קורקט. העניין הוא שכרגע אותו בחור חי לו עם מישהי מהעבודה שצעירה ממנו בכ 12 שנה.
לא חכמה במיוחד וכשהיא נותנת איזה שעה הכנה מול המראה, אתה עלול לסובב את ראשך כשהיא חולפת ברחוב. הבעיה מתחילה כשהיא מגיעה לעבודה ללא כל התוספות (דוגמת עדשות עיניים בצבע כחול). את אשתו/גרושתו של אותו חבר לעבודה, אני מכיר מספר שנים. אישה מיוחדת במינה שמספיקה לך דקה להיות במחיצתה כדי להבין שמדובר באישה מיוחדת.
זכור לי במיוחד לילה אחד שהיא אושפזה בבית חולים לניתוח מסוים, ומשלל החברים והמכרים מצאתי את עצמי ב 2 בלילה יושב לידו כאשר כמעט בדמעות הוא ביקש ממני להתפלל עבורה (הייתי אז דתי). אני זוכר כיצד נפעמתי מהרעיון שהאיש החזק הזה שכל הזמן צוחק על אשתו ועל כל העולם, נכנס לחרדה עמוקה לאשתו. האמנתי כי את האמת הוא יודע שאשתו הינה בחורה מקסימה והוא יכול רק לברך את אלוהים על היותה אשתו.
ברבות השנים, עברתי לתפקיד אחר וכבר לא עבדתי בצמוד איתו ועם חברתו לעתיד שלימים יעזוב בגללה את הבית. שמעתי פה ושם דיבורים שהם נראו כאן או שם, שמישהי נכנסה למשרד וראתה אותם בצורה שלא נותנת הרבה מקום לספק, אבל זה תמיד היה בגדר השערה בלבד. בחודשים האחרונים לאחר שחזרתי לעבוד פחות רחוק מהם ממה שהייתי בעבר, התחלתי לראות כי אכן הולך ונרקם לו רומן. הדברים התחזקו כאשר שמעתי שהוא אכן מתגרש.
כבן להורים גרושים אני יודע שאחד ואחד הם לא תמיד שנים. ויהיה זה הכי קל וצהוב לומר שהוא עזב את הבית בגללה.
וכאן אני מגיע לנקודה, גם אם הוא לא עזב בגללה המצב שבו מישהי מהעבודה (שעבדה עימו עוד בטרם הגירושים) היא החברה החדשה של אבא והיא מגיעה לאירוע משפחתי רק כמה חודשים בלבד אחרי שההורים גרושים ולא כולם יודעים, זה מצב שאני במקום אותו ילד של האבא לא הייתי מסוגל לסבול.
כשנכנסתי לאולם ישר ראיתי את האימא. אותו אישה שכבר הכרתי במשך 5 שנים. היא ראתה אותי וכמו תמיד חייכה חיוך גדול. אני חייכתי גם כן ולאחר מכן התחבקנו. במשך כל אותו ערב לא יכולתי שלא להביט בה, לאהוב אותה ולרחם עליה ולחשוב שחבל שאני לא הילד שלה כי הייתי מטפל בה יפה כמו שאני מטפל באימא שלי. הסתכלתי עליה ונעצבתי.
אשתו של קולגה נוספת אמרה לי: "מה היא (הצעירה – א.ה ) יכולה לתת לו שאשתו לא נתנה לו, יציבות, ילדים, עבודה מסודרת?!" לכאורה זה משפט סתמי, אבל משום מה לקחתי את המשפט הזה כדבריי חוכמה אמיתיים. הרי מה בעצם היא תיתן לו? סקס פרוע ומטורף? - אני יודע שלא. היא עושה לו את המוות ומסובבת אותו על האצבע הקטנה שלה. אהבה ללא גבולות? - מי תיתן לו את זה יותר מאם ילדיו. יציבות כלכלית? - יעברו עוד המון המון מים בנהר עד שהיא תגיע למעמדו הכלכלי, חוכמה גדולה? – אז זהו שהיא לא ממש גאון הדור. בקיצור הסתכלתי על האישה לשעבר ועל זו שלעתיד וכאב לי הלב. באמת כאב לי. כי אני מאוד מחובר לאדם המשוגע הזה וחבל לי לראות אותו מזניח את חייו של אשתו ואת חייו שלו. כאב לי גם על הילדים המסכנים שצריכים להתחיל להתמודד עם הגירושין ועם החברה החדשה/ישנה של אבא ובייחוד הקטנה שבכוח לקחה באחד הריקודים את היד של אבא והיד של אימא וניסתה לחבר אותם ללא הועיל.
ואולי ההשלכה היא על ההורים. כי למרות כל הנאמר ויאמר (חלק ב' של הפוסט הקודם), הרי שבאיזה שהוא מקום אני רוצה להתעלם מהרבה דברים שונים וכואבים ופשוט לחיות חיים רגילים: אבא אימא דירה אחת עם 2 אחים.
בסוף הערב ממש לפני שיצאתי, נגשתי לאישה ואמרתי לה שלמרות שאני די נבוך לומר את זה, הרי שהיא מזכירה לי את אימי ושהיא אישה חמה ומיוחדת.
אני מקווה שהיא וגם אני הבנו את כוונתי ואולי בכלל לא הייתי צריך להגיד לה כלום, כי הרי אדם מדבר מהרהורי ליבו ולאו דוקא זה נוגע אליה. אבל זה מה שחשתי באותם רגעים ולא הייתי מסוגל לעצור בעדי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
