יצחק
לפני כמעט 6 שנים, כאשר עבדתי במחלקה אחרת בעבודה הזדמן לי להכיר איש תמוה.
הוא היה טיפוס די מבוגר, מוזנח, לעיתים אפילו נדף ממנו ריח מגעיל. הוא לא ממש עבד באותה מחלקה, אפשר לומר שעשו לו טובה בכך שנתנו לו להיכנס יומם וליל למשרדים.
כשאני התחלתי לעבוד שם, הסתכלתי עליו כמו רוב האנשים, היו לו תפקיד בעיקר בהסעות ואפילו את ה'טובה' שלכאורה נתנו לו, בכך שיוכל לשהות במשרדים כל אימת שיחפוץ, גבו ממנו בהסעות הרבות לכל עובד שחפץ.
אבל זה היה בסדר מבחינתו. הוא היה ערירי. בתו ובנו היחידים עשו הכול בכדי להתעלם ממנו. גרושתו מצאה לה גבר אחר. נורמאלי. אפילו עשיר. ולמרות שהייתה לו דירה משלו הוא העביר את רובו המוחלט של הלילה והיום במשרדים.
לקח איזה חודש לאחר שהותי שם ולאט לאט התחלנו לדבר. בהתחלה זה היה סתם בשביל להעביר את הזמן, לאחר מכן דיברנו במהלך הנסיעות המשותפות. תמיד אהבתי לשמוע סיפורים של אנשים. משונים ככל שיהיו. תמיד ריתקו הסיפורים שלהם. אורך חייהם, החוויות שחוו ועוד. באחת ההזדמנויות כאשר רבתי עם קולגה לעבודה, יצחק נכנס לחדרי והתחיל לשתף אותי בסיפורים אודות האדם שרבתי איתו. יצרנו מעיין מחתרת.
הימים עברו והשבועות חלפו ויצרנו קשר די נחמד, בעוד כולם אהבו להשתמש ולזרוק, אני דווקא נהניתי מחברתו . כמובן שלפעמים הדבר היה מסריח במיוחד, אך לעיתים היה זה נחמד.
הוא עשה הרבה שטויות ובאמת התנהג בצורה משונה שהביאה אותו לכדי כך. אך הוא היה כבר מעל 60 ושמור (פיזית) טוב לגילו ותמיד היה לו חיוך שובבי על פניו. אני זוכר כיצד התפאר בעיני על סיפורי האהבה שלו וה'סטוצים' שהיו לו. הוא היה אדם טוב בסך הכול. הוא היה בודד מאוד ולעיתים אף הייתי עד למריבות שהיו לו עם בניו ובייחוד עם ביתו שנכנסה להריון והביאה לו את נכדו הראשון. אני זוכר גם את הדמעות שזלגו מעייניו כאשר הבין שאת שארית חייו הוא יבלה במחיצתו ובמחיצתו בלבד.
לקראת סוף עבודתי שם, כבר לא אפשרו לו להיכנס למקום. הרכב שנשרט בגלל תאונה שעבר, נצבע בין לילה ללבן, והיה זה יצחק שפחד להסתבך, לקח טיפקס ו'צבע' את השריטות. אך בדיוק מה שפחד ממנו קרה והוא לא הורשה להיכנס יותר.
כבר קרו לו מקרים כאלו בעבר וכולנו היינו בטוחים שלאחר תקופה קצרה הוא ישוב מחדש. אך אני כבר עזבתי את המשרד ועברתי למחלקה אחרת שכמעט ואיננה קשורה למשרד הישן.
מדי פעם בפעם כשהייתי פוגש מישהו מהמחלקה הייתי שואל אם הם יודעים מה שלומו, היכן הוא כיום (שהרי פלאפון לא החזיק, הוא גם היה קמצן גדול). לאורך השנים הדבר היחידי שידעו לספר לי זה שראו אותו מסתובב ברחובות מסריח ומטונף מבעבר.
לפני כמה ימים, עת שהיתי במקרה במשרד הזה, פגשתי ידיד ותיק מהתקופה ההיא. לאחר שאלות נימוסין קצרות, שאלתי אותו מה שלום יצחק, האם שמע ממנו, ראה אותו?!
"לא שמעת?!" עיניו נפתחו לרווחה "הוא היה זרוק ברחובות, לעיתים שהיה פוגש אותי היה מחבק אותי, אך לפני חצי שנה, מצאו אותו מת ברחוב"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
