גם אם רק חצי ממה שאמר לי שוטה הנבואה נכון, הרי שזו הייתה הרמה להנחתה.

כבר המון זמן שאני מת לשבת באמצע היום באחד מבתי הקפה של ת"א ולהיכנס ל 'סצנה'

היה נחמד. סטיליסטי. לחיזוק התדמית, אף הגדלתי לעשות ולעשן סיגר דק (אני לא מעשן סיגריות, אבל הסיגרילות עם הטעם ממש חמודות).

שוטה הכפר, כנראה לא כ"כ שוטה. המילים שאמר נגעו במקומות רגישים. וכנראה שהתדמית שאותה אני משדר, כך על-פי דבריו, סותרת בפועל את האני האמיתי.

"אתה טיפוס מצ'ואיסט, אחד שרק מחפש לזיין ולברוח. אתה לא מחפש קשר רציני ואני לא הייתי מסתכן בלהכיר לך בחורה.  אני לא מבין איך אתה אומר לי שאתה מחפש קשר רציני. יצאתי ממך בבלבלות.

"הכול צריך להיות בדיסקרטיות", הסביר לי המדריך המהולל. "אצלך כל אחת שרק נמצאת איתך שנייה, מבינה לאן אתה מעוניין לחדור. אתה מצטייר כבחור לא רציני", המשיך השוטה לבעוט לי מתחת לחגורה.

והוא המשיך כהנה וכהנה לתאר את תדמיתי בעיניו ולפי דבריו בעיני כולם. ואני יושב מולו בחליפת סיאסטה של יום שישי בצהרים ולא יודע אם לשמוח על החיזוק השלילי או לבכות מהתדמית.

התיאור שלו מאוד הזכיר לי ידידה שלי שאני כל הזמן בורח ממנה כי אני מפחד להידמות לה (ויחד עם זה רוצה לשכב איתה).

הסיפור של אינטימיות, אהבה, קשר מיני, קשר בכלל – מאוד מסורבל והפוך אצלי. כבר שמעתי על הרבה אנשים שמיניות מופרדת אצלם מאינטימיות, אבל נראה לי שזה פשטני מדי לקבוע שזאת הבעיה וברגע שנפתור אותה הכול יסתדר.

הרבה זמן היה לי מעין רצון אולי אפילו פנטזיה ללכת לסרוגייט (מטפלת מינית – טיפול משולש של פציינט, פסיכולוג ומטפלת מינית שלוקחת 'תפקיד' של הפרטנרית שעליה אתה אמור להתנסות בקשר דיסקרטי/אישי/מיני), הבעיה היא שאני מפחד להתאהב בה כי הטיפול הוא טיפול ולא יכול לגלוש לשום מקום אחר (ברוב המקרים).

אבל כשישבתי מולו, הרגשתי צורך עומק ללכת להתייעצות מקצועית בהקדם האפשרי.

כבר יותר מדי זמן שאני מסתתר מאחורי 'אף לא יצאתי עם בחורה חילונית ואני לא יודע כיצד יש לנהוג'

בולשיט! אפשר לחשוב שעם בחורות דתיות הלך לי – BIG TIME ...

ואולי גם הטיפול זה התחמקות אולי בתוך תוכי אני מת לשכב עם סרוגייט ולהתאהב בבלתי אפשרי. ואולי אני בכלל לא מעוניין בקשר ואני כל הזמן מחפש תירוצים להתחבא מאחוריהם.

אולי, אולי, אולי.... הכול כל-כך נכון וכל-כך לא.