יממת מנוחה, גרמה לי להבין שבעצם מה שכאב לי הוא שאני לא יכול להתאהב בה או שליתר דיוק האכזבה תהיה כולה שלי.

בתחילת הערב ליטפתי אותה כבמקרה. זה לא היה אמור להגיע לאן שזה הגיע. אבל ברגע אחד איבדתי את עצמי והדמעות התחילו לחנוק את גרוני.

תחילה לא הבנתי בכלל על מה ולמה נפלתי לתהום, ייחסתי את זה להרבה דברים שונים ומשונים. אבל לקח לי לילה שלם וחלום להבין שבעצם המהומה הרבה שהתרוצצה לי בלב היא תוצאה של אותה לטיפה.

מבחינתי אני נוהג להתייחס אליה כצד הרע שבי. אני אוהב לשנוא אותה ושונא לאהוב אותה. אני לא מאמין לאף מילה שלה ויודע שבכל שיחת טלפון יש שורה תחתונה של ניצול. היא מדברת על מין כמו שרבנים מדברים על פרשת שבוע. יש לה עיניים מדהימות ופנים נאות. גוף גדול וחזה ענק.

אבל עם כל זה – היה ליטוף! כזה שלא חושבים לפניו. כזה של אבא לבן או אח לאחות.

ליטוף רך לטיפוס קשה.

נכנסנו ביחד למועדון והיה נדמה שהחיכוכים לא קשורים רק לצפיפות. המוזיקה נעמה, השתייה זרמה אבל פתאום באמצע קיבלתי מעין הרגשה לא טובה. מעיין אינטואיציה שכזאת. לכאורה זה היה קשור בידידה שלה שהייתה אמורה לסיים את הערב אצלי ופתאום זה התפקשש,  אך בתוך תוכי ידעתי שמי שבאמת רציתי בחדרי זאת אותה אישה רעה ומושכת שליטפתי רק כמה שעות קודם לכן.

פעם היא אמרה לי שאם נשכב זה יהרוס את הידידות בינינו ומישהו טרח להסביר לי השבוע (רק למקרה שלא הבנתי זאת לבד) שזה סתם תירוץ ותכלס' היא לא נמשכת אלי.

אז אני לא יודע אם אני צריך יותר להיעלב מכך שהיא לא נמשכת אלי, להיות מאוכזב מכך שאנחנו לא ממש ביחד או אולי בכלל כפי שההיגיון לוחש לי, לשמוח מכך שאין בינינו כלום.

המעניין הוא שבכל מקרה אני נשאר לבד אלא שאתמול זה חזר להציק לי.

אתם ודאי זוכרים כיצד פעם זעקתי את בדידותי וכיצד זה נרגע – אז אתמול בלילה זה חזר ובגדול!

*ועוד בחורה מקסימה ששמה יישאר חסוי (ניתן לרמוז: היא די דומה לשירה פליקס)

יופייך השברירי

מאיים לדמוע.

מביט בך מבעד המסך

ועוד לא מחליט אם לפנטז

על בן, מאהב או אולי אח.

העדינות האסרטיבית

מזכירה לי זכוכית משוריינת

כזו שקופה שאין איש מסוגל לעבור דרכה.

סופגת הכול

ונשארת חזקה.

אך לא החוזקה היא המגנט לאישיותך

אלא טיפת הדמעה שעומדת ליזול

מלחייך.