שינה ודיכאון

אני מוכרח לשבור את המיתוס הזה אחת ולתמיד ולו רק עבורי. אם ניקח את שעות השינה שלי כ 100% הרי שלפחות 65% הינם שנת דיכאון.

כן, יש מושג כזה (ואם לא הרי שאני ממציא אותו עכשיו). זה סוג של שינה שנועדה כדי לברוח מהמציאות. זהו סוג של עייפות שלא פג לאחר מנוחה של שעה או שעתיים.

את סוג השינה הזה אני חווה בימים האחרונים. בכלל אני שם לב שככל שהולכת ותמה לה תקופת המבחנים והזמן שלי הולך ומתרווח הרי שאני מבלה יותר שעות בדיכאון.

אז בעצם, למה זה הופך את חיי? למטרה נפשית להיות עסוק שאם לא כן אהיה בדיכאון.

כשאני נמצא במצב של שנת דיכאון, כלום לא חשוב. הטלפון יכול להמשיך לצלצל. אתה מוצא אלפי תירוצים איך תתחמק מהשאלה "למה לא ענית לטלפון", וגם אם אתה לא מוצא אז זה כלל לא מעניין אותך. הדבר היחידי שמטריד אותך הוא להמשיך לישון. להמשיך להיות מחוסר הכרה. אצלי ישנה תוספת בעייתית במיוחד. כמות החלומות שיש לי יכולה לספק לנכד של ספילברג שעוד לא נולד, כמות מסחרית לסרטים שוברי קופות לכל תקופת חייו. אני חולם חלומות חיים ואני ממש מרגיש אותם. זה קורה כל לילה לפחות 2 נושאים של חלימה שלא בהכרח קשורים האחד לשני.

יש לי אפילו חלום אחד שכל הזמן חוזר על עצמו באופן כזה שאני אף פעם לא בטוח ב 100% מה הוא חלום ומה מציאות. איזה משהו שקשור לתקופה האחרונה בחייה של סבתי ועל ההתנקות שלי ממנה דווקא בימיה האחרונים. העניין הוא שעד היום אני לא יודע לשחזר לעצמי האם זה נכון או לא. כלומר שאני חולם את החלום היא עדין חייה ואני תופס את עצמי ואומר שאני חייב להיות איתה בקשר כמו פעם. אך גם עכשיו ואחרי כמה ימים שהחלום הזה לא חזר על עצמו, אני עדין לא יודע אם זה חלום בלבד. בכל פעם שאני קם לוקח לי לפחות כמה שעות להבין ולהפריד בין החלום והמציאות. קחו בחשבון שאני גם מאוד אוהב לפרשן לעצמי את החלומות, כך שזה מותיר אותי מעט מאוד שעות בין פתירת החלומות של הלילה הקודם והמוכנות ללילה הבא.

אני שונא את הימים שאני ישן בהם ללא ביקורת אבל בשעת מעשה אני לא מסוגל לזוז. אבל נדמה לי שההוכחה הכי טובה שמרבית משנתי היא שנת דיכאון היא העובדה שבימים כתיקונם כשאני פעיל וקם יחסית בשעה סבירה בבוקר ואני הולך לשון בצהרים או אחה"צ 'רק' לשעה או שעתיים, היום שלי נהרס לגנרי. אני לא מצליח להתאושש מהשינה ורק מקלחת יכולה להביא אותי אולי למצב של אפשרות להמשיך הלאה. מחקרים מוכיחים כי קיים קשר בין אור למצב רוח, לאחרונה אף הוצע טיפול בדיכאון באמצעות אור מיוחד המוקרן על המטופל. האמת, שאני גם מרגיש את זה על עצמי. ביום שאני קם יחסית מוקדם, מצב הרוח שלי משתפר פלאים ואני מרגיש הרבה יותר פרודוקטיבי.

אבל האמת הפילוסופית בעינה עומדת ולפחות לגבי:

התפקוד שלי הוא מקסימום הזמן שאני מצליח למשוך ולמלא בכדי לא ליפול לדיכאון.     

רק בשבוע שעבר ישבתי כאן ונכנסתי לדיכאון באמצעות "סודות החיים". עבר שבוע ואני הרבה יותר נינוח ורגוע, אני צופה בפרק נוסף ולא יכול שלא להגיב כמו טיפשעשרה ממוצע:

הדמויות:

והנה אחת שאפשר לבכות ממנה:

וכמובן:

ועוד אחת אחרונה לסיום:

אגב לשחקנית האוסטרלית המדהימה הזאת קוראים אבי טאקר

ואגב אגב, ממש כיף להעלות תמונות, אני צריך לעשות את זה יותר