אזהרה: הפוסט עלול להישמע כ 'אויאויאויאויאוי – התאהבתי במישהיא והיא פשוט לא רוצה אותי. אני חלום עליה בלילה והיא לא משתינה לכיוון'.

האמת שגם לי נמאס, אני חושב שהדבר שהכי מרגיז אותי בכל העניין הוא שאני לא באמת רוצה להיות איתה. אבל אני מרגיש שטרם רוקנתי את כל מה שיש בליבי ולכן למרות שזה כבר פוסט רביעי בנושא אני מרגיש צורך לעדכן את עצמי ואתכם.

נסענו הבוקר למבחן ביחד. טרם צאתי מהמשרד – אמרתי לעצמי, די אנחנו ילדים בוגרים ואני לא באמת מתרגש ממנה אז אם רק תהיה לי את האפשרות אני אוציא את זה החוצה.

כמעט מחצית מהנסיעה עברה לה מבלי שהעזתי להגיד מילה ואז לקראת הרבע האחרון של הנסיעה פתאום הרגשתי שאני עומד לפלוט (פרויד היה אומר: מדובר בתינוק).

הסתכלתי על הכביש ואמרתי בדיוק מה שתכננתי. אמרתי לה שאני מבין אותה אבל גם מבין אותי. סיפרתי לה שכבר כמה שבועות שאני דש עם עצמי בנושא. הסברתי לה שאני לא יכול לבזבז עליה אנרגיות כאשר מבחינתה מדובר בידידות בלבד. אמרתי לה שלמרות שאין לי פנטזיות לאהבה אין סופית איתה, הרי שבהחלט קיימים בליבי רגשות שאינני יכול להתעלם מהם. הסברתי לה שאני לא רואה אותה ככוסית עולמית אבל אני בהחלט רואה אותנו בסיטואציה במיטה. הזכרתי לה את כל הסיטואציות של הכמעט, והאולי. הזכרתי לה שהיא בעצמה אמרה לשותף ההומו שלה שמחבק אותה שאולי בשבילו זה כלום אבל עבורה זה פשוט מחרמן.

בערך כשסיימתי לומר את כל מה שעל ליבי. הגענו לקמפוס. הדמעות הציפו את עיניה. "אתה פשוט שחקן מצוין, יש בי כעס עליך - כאילו מי ביקש ממך להכניס רגשות לעניין ולמה היית חייב לעשות את זה לפני המבחן". "תבין, זה לא שאני חושבת שאתה פתאום דלוק לי על התחת ונכנסת ל'היי' מזה. אני מבינה את מה שאתה אומר".  

היא התחילה לבכות ואמרה שהיא לא יכולה להישאר יותר בסיטואציה הזאת וביקשה לצאת מהאוטו.

יצאנו מהאוטו וקבענו שנמשיך לדבר אחרי המבחן כי גם ככה בקושי נצליח להתרכז בו.

עברו שעתיים והיא נכנסה שוב לאוטו.

היא התחילה לטלפן ולדבר עם כל מי שהיא מכירה.

"לא ייאמן כמה טלפונים ביום אחד" היא אומרת לי. "כן, אה?! – העיקר לא להיות כאן נוכחת בשיחה ביננו" היא חייכה במבוכה וכשהבינה שנתפסה בשגגתה אמרה לי "מה עוד יש לדבר?!" נכון, אמרתי לה באמת אין יותר על מה לדבר. היא המשיכה בסט הטלפונים שלה ובין לבין הגיחה משפטים לאוויר כמו: זה בגלל שהיית דתי ואני הייתי הקשר הראשון שלך בעולם החיצוני ולא ידעת שבעולם הזה קיימים קשרים נטולי מין בין נשים וגברים. אח"כ היא אמרה לי: "אל תעשה לי פתאום אידיאליזציה של זה כאילו זה לא כמו שחשבת. אל תגמד את זה, אתה מנסה לגמד את זה כדי שאני לא אתפוס תחת  ואני לא תופסת אבל אל תשנה עכשיו את מה שאמרת". אתה מנסה לשחק אותה קול אבל בעצם אתה לא וזה כואב לך – לא שאני אומרת את זה כדי לתפוס תחת אבל פשוט זה לא כמו שאתה מנסה להציג"

היא התחילה לדבר על משהו אחר ופתאום קטעתי אותה באכזריות ואמרתי לה: "גם את מנסה לשחק אותה כאילו זה לא מזיז לך" היא צחקה כדי ללגלג על האמירה ואני אמרתי לה: את שמה את אותה מסיכה שאני שם כי זה מזיז לך כמו שזה מזיז לי. שנינו שמים קצת מסיכה כדי להתמודד עם זה וזה בסדר".

"אז רגע" היא אומרת לי, "בעצם אתה אומר לי שאו שאנחנו ביחד או שעוד חודש בסוף הלימודים לא נדבר יותר, או שאולי כבר הבנת ממזמן שאין סיכוי ואתה רק משכת את זה בגלל הלימודים?"

עניתי לה שאני לא מטומטם והבנתי שהיא לא רוצה ואני חושב על כך כבר שבועות וחוץ מזה אני מניח שאם היא הייתה רוצה משהו היא הייתה יודעת לרמוז לי. כיוון שהיא לא רמזה כלום אני מבין שאין סיכוי.

בסוף הנסיעה היא עוד שאלה אותי אם אני ממהר למשרד או שאולי נלך לאכול צהרים ביחד.

נפרדנו כידידים (לחודש הקרוב)

העלבון איננו מבוטל. בסופו של יום היא כן תפסה תחת ובגדול!!! אין לי ספק שהיא מרגישה עכשיו מורמת מעם ועם הרבה גאווה על עוד בחור מאוהב שלצערה הוא טוב רק טוב כידיד. אני מוטרד גם מאיך אני אתנהל וארגיש עכשיו לאחר השיחה הזאת. אני מקווה שזה לא יהיה בעוכרי.

כמה שעות אחרי והמחשבה שהיא לא רוצה אותי כיותר מידיד מתחלקת לשנים. המילים 'לא רוצה אותי' לא נותנים לי מנוח.

הזמן יעשה את שלו ואני גם לא מתגעגע אליה.

אני מניח שמה שהכי מציק לי הוא לחוות מערכת יחסים. בפעם הראשונה האיכותית והמופשטת ביותר.

תם ולא נשלם.