הערת פתיחה: אני מתחיל להרגיש מטומטם להזהיר את קוראיי הדתיים בכל פעם שיש כאן תכנים מיניים. בואו נודה על האמת: אני אדם חילוני ומיני וכל פעם שאני כותב כאן את ההזהרות האלה, אני מרגיש כאילו עשיתי משהו רע ואני לא בסדר. אז נראה לי שאני יורד מהקטע של ההזהרות ושכל אחד יעשה מה שנוח לו/ה. מטבעי אינני אדם וולגארי שכל מילה שנייה שלו זה מילה גסה או קללה (לפחות לא בכתיבה), אבל יחד עם זאת אני בהחלט מרגיש עצור בכתיבתי או בסיפור של חוויותיי אז נראה לי שסיימתי עם זה ואם הפסדתי קורא או שניים אז ההפסד כולו שלי, אבל זה מחיר החופש....
הכתיבה אצלי תמיד זקוקה להשראה. פעם ואפילו היום כשאני חושב על קרירה עיתונאית, אני חושב על כך שכמו שלפעמים אני מצליח לבטא את עצמי בצורה נהדרת, הרי שלפעמים אני לא מסוגל לכתוב מילה.
ישנו ציבור שלם של כותבים בישרא רק לשם העדכון. גם לי הייתה תקופה כזאת. אבל בשלב כלשהוא החלטתי להעדיף את טיב במילוי מטיב העדכון. למשל עכשיו. לילה, לא חם במיוחד. שמתי לי כמה שירים אהובים ונוגים של זהבית וקרן פלס ואפרת בן צור ואפילו לא תאמינו כמה שירי נשמה יפים. ואני יושב וכותב. עוד לא החלטתי על מה אבל אין ספק שזו השעה.
שבוע מיני עבר עלי. במהלך סופ"ש הייתי בחוויה מיוחדת במינה: מסיבת חילופי זוגות.
בעיקרון מדובר בסדום ועמורה. אין ספק שהגשר שנבנה בסמוך למקום, הוא גשר העלייה לשמיים. אם להיות חושפניים, אעיז לספר שלא מדובר בפעם ראשונה. מדובר בשילוב של כמה דברים יחדיו: מין זמין, גיוון מושלם, מחקר אנתרופולוגי וחוויה רגשית חזקה. לא מדובר באיזה סטוץ מזדמן כי אם חוויה של ממש. היו שם אנשים מכל מיני מינים וגוונים, צעירים ומבוגרים. וכנראה שכולנו התכנסנו בכדי להוציא מתוכנו את הרצון העז במין. לא פעם אני מוצא את עצמי מרגיש איך המין האנושי דומה כמעט לגמרי לחיות. אני מוצא עצמי נגעל מהרעיון שבהרבה מאוד דברים ובייחוד במין אנחנו לא שונים כמעט בכלום מחיות. נכון הייחודיות שלנו היא ברגש ובתוכן הרעיוני, אבל תכלס' אנחנו זן של הטבע בדיוק כמו הכלב או הקוף. ראיתי שם הרבה דברים וגם הייתי עם כמה נשים, אבל בהרבה מקרים מסתבר שלא משנה הגיל או התרגיל כי מין הוא מין הוא מין. אתה אף פעם לא מגיע לרמת סיפוק (בערב כזה) ואתה כל פעם מחפש לשכב גם ההיא וההיא ולראות אותם וברגע שהשגת מטרה אחת אתה שוכח שבכלל השגת את אחת המטרות וישר רץ למטרה הבאה. גיליתי שני דברים סותרים. כל מה שאנחנו מפנטזים עליו וניזונים ממנו הקשור בסקס לשם הסקס – נכון ולא נכון. ואני אסביר:
מצד אחד מסתבר שיש ולא מעט, נשים תעוות מין. שאוהבות לקרוא לך כלבלב ושתלקק אותם כאילו היית גור הנזקק נואשות לבעליו, יש נשים שלא בוחלות באמצעים ופשוט צמאות לזין. אחד למטה, אחד בפה והיד מחפשת איבר נוסף להיאחז בו. לא מעניין אותה מי אתה ובאיזה הקשר כל עוד אתה דופק אותה.
מצד שני, הרבה מהפנטזיות הגבריות נצפו לנגד עייני ולא מצאתי את עצמי בן אדם אחר, שונה או פיקח יותר.
מצד אחד מאוד התלהבתי מכל מה שהולך שמה ואני כבר מת לחזור לשם שוב ומצד שני זה לא אני ולא בשבילי.
לא יודע, הרבה תהיות יש לי עכשיו בראש. גם איזה זוג אחד נשוי, טרי יחסית , שלא ברור לי איך בדיוק הם הסכימו להגיע לדבר כזה. בכלל רוב הזוגות, הינם זוגות לצורך לחילופים אם כי אלו הנשואים הם המבוגרים יותר. נושא הגילים לא משחק תפקיד. בחורה בת 50 דלוקה על בן 25 כאילו היה בגילה ובת 30 תקבל מבן 50 (לא תמיד, אבל בד"כ)
ואם כבר דיברנו על יחסים, תראו עד כמה הפולחן/מיתוס המסורתי של הגבר המחוספס שהוא מניאק ומתייחס לנשים כמו זבל, לא רק שלא נשבר אלא מתחזק.
למרות קול ה'פוסט' והגבר המטרוסקסואלי, טרם חצה גבולות רבים. וכמו ששמן לעולם יצוף בקערת מים, הרי שבנות תמיד יעדיפו את הגבר התואם לגישה השוביניסטית הכול-כך שנואה.
צר לי על הסימוכין אבל מדובר בסוג של מציאות: יש איזה תוכנית בערוץ 2 שנקראת '48 שעות'.
2 נשים ו 2 גברים מוכנסים ללופט למשך 48 שעות ומתועדים על-ידי המצלמות. באחד מחלקי המשחק, בוחרות 2 הבנות את הגבר שיישאר איתן למשך 24 השעות האחרונות בלופט ולמעשה ההחלטה עוברת לידיו, שכן הוא יצטרך להחליט את מי מבין 2 הנשים הוא בוחר.
בתוכנית אמש נשארו 2 גברים לבחירה. האחד ישראלי מחוספס שאמר שאינו אוהב ג'ינג'יות (אחת המשתתפות הייתה ג'ינג'ית). הוא פעם השאיר הבריז למישהי שחיכתה לשכב איתו בטוענה שהוא הולך להביא קונדומים ואח"כ הודה שעשה זאת פעמיים. ופלרטט עם מנחת התוכנית. השני, בחור עולה חדש מאמריקה. יפיפה, מטופח, בעל נימוסים עצומים, רגיש, ג'נטלמן שהובך והזדעזע כשהמנחה המפתה דיברה איתו על בימוים מינים.
יש לציין ש 2 המשתתפות לא היו איזה פרחות מהרחוב. אחת מהם הייתה עולה מקנדה והשנייה בחורה נאה ונחמדה.
היה לי כל-כך ברור שהם הולכות לבחור את האמריקאי הרגיש, שכשהם בחרו בישראלי המבריזן, הרגשתי כאילו ירקו לי בפנים. זה נורא הכעיס אותי והרגשתי כאילו בעטו לי בבטן.
נכון, זה תוכנית והכול, אבל זה בהחלט משקף ולו במעט את הלכי הרוחות הנשיים שמדברות בקולות רבים לפי העדפתם ומוכיחות לנו שברצותן – רגישות וצנועות וברצותן קשוחות ומתלוננות.
ומיתוס אחר שדווקא כן התפוצץ. השבוע פגשתי מכר ותיק מימי התיכון. הוא לא למד איתי אבל הכיר את כל המחזור שלי. "אתה יודע מה היה מעניין אותי" אמר לי בתחושת נוסטלגיה, "לכנס את כל המחזור שלכם ולראות לאן כל אחד הגיע ומה הוא עושה ואיך השתנה". אני אגיד לך את האמת, עניתי לו, אותי זה ממש אבל ממש לא מעניין.
כנראה שנוסטלגיה זה לא מה שהיה פעם.....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
