אז אני פה, בסאטלה.
מעדכנת כי בא לי, וכי אני ממש שונאת את הבלוג הזה.
בשביל מה בכלל צריך בלוג? חחחח :)
אני בוהה בבלוג, הוא בצבע צהוב.
זה פסטורלי. מרגיע.
ממתי אני אוהבת צהוב? מאף-פעם. צבע דוחה, אבל מה לעשות, אין ויכוח, הוא אופטימי.
היה לי שבוע סבבה לגמרי- אבל תכלס מה זה משנה?
אין לי משהו חשוב לומר.
מה זו אהבה? איך מרגישים אותה?
וכאילו.. זה מפחיד.
לא?
זה מפחיד לדעת שאתה אוהב מישהו.
ואם הוא לא אוהב אותך בחזרה, או לפחות באותה מידה? זה מבאס ת'תחת, לא?
וזה מוזר כזה, לדעתי.. לא רוצה להציק לו או משהו, אבל כאילו.. איך גם נהיים ביחד? זו החלטה?
זה מובן מאליו?
איזו סאטלה, על מה אני חושבת.
בא לי סיגרייה.
שנתיים שלא עישנתי סיגריה, ו-וואלה, זה מה זה פנאן.
בא לי ים, בא לי לקנות נעליים חדשות.
בחמישי! בחמישי אני אקנה!
מי בא איתי?
אוכס, צריך להחליף לארנבים נסורת ואין לי כוח.
אוכס #2, אני צריכה לעשות 5 דפים של שיעורים למחר ב10 בבוקר.
אווווכס
אני מתגעגעת אליו
אין לי משהו חשוב לכתוב
והפוסט הזה מזכיר לי סמים בצורה מאוד לא ידידותית, למרות שאף-פעם לא עשיתי כאלה !
לילה :)