לא יודעת. הרגשה מוזרה.
יש הרבה מה לעשות בזמן האחרון, אבל יש לי מעט מאוד כוח. אין לי כוח. הוא נגמר. צריך לחדש את המאגרים...
המון לימודים משמע המון ריכוז משמע קשה לי ונמאס לי.
אני גם לבד. מבן אדם של חברים וחברה הפכתי להיות בן אדם סגור ומסוגר בעצמו, מסתדרת לבד.
מצחיק שבן אדם יכול להשתנות ב180 מעלות... ומצחיק עוד יותר שזו אני.
אני צריכה להפחית מעליי את העומס שלי, להתחיל להירגע ולקחת באיזי, הרפלקסולוגית אומרת שזה משפיע לי על המיגרנות
ועל ההרגשה האישית שלי. נו טוב, בשביל זה לא צריך רפלקסולוגית...
בא לי שינוי, בא לי שייגמר ויתחיל משהו. משהו שאני אוהב לעשות ואהנה ממנו. שיהיה לי... מרגש.
אני מתגעגעת לאנשים ולדברים, אבל מפחדת להחזיר אותם קרוב אליי כדי לא להיפגע, או גרוע יותר- שהם לא ייפגעו.
חבר כבר לא יהיה לי בזמן הקרוב, אני לא רוצה חבר תמים וגם אין לי זמן. טוב, כולם אומרים שזמן זה תירוץ (יש בזה משהו..).
בכל אופן, רגשות מעורבים, אין לי מצברוח ולא כוח נפשי (וגם לא פיזי.. המיגרנות האלו הורגות אותי).
מצחיק לכתוב את זה כאן, זה אידיוטי.
אבל אין לי עם מי לדבר על זה...
-
אולי אני מחייכת, אבל אני סובלת מבפנים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Dolls-