כבר בוקר, וזאת נודע לי לאחר שהשעון צילצל כבר 10 פעמים לערך.
תחושה של חמימות התפשטה בגופי. בקושי פקחתי את העיניים וכבר נחתה עליי נשיקה מתוקה וקצרצרה כזאתי, מהאלה שאני אוהבת במיוחד.
"בוקר טוב ילדונת", צירוף מושלם בין נשיקת בוקר טוב לבין מילים שכיף לשמוע אותן, במיוחד על הבוקר. כשכבר פקחתי לגמרי את העיניים , הודות לשעון המעורר ולבחור שלי, הסתנוורתי מקרני השמש שחדרו מבעד לתריסים, מה שמשר שאני מאחרת.
"את מאחרת" הודיע לי הבחור שלי בטון של ילד קטן שעשה מעשה רע ועומדים לקחת לו את הסוכריה שלו והחווה לעברי בפרצוף עצוב. "חה חה, לא נורא. אני אתן הכל כדי לבלות איתך את היום הזה" השבתי לעברו בחיוך רחב.
כתגובה לאמרותיי קיבלתי חיוך מקסים בחזרה וחיבוק חמים ואוהב. זה בהחלט הולך להיות יום יפה בתקופה הקרובה שלי.
יום שטוף שמש, נעים בחוץ. טיול קטן ברחובות העיר הסואנים לא יזיק.
שיחות מטופשות עלו בשפתותינו תוך כדי הליכה ליעד לא ידוע.
"חוף. בואי נלך לחוף!" הצעה מפתה ברחה מפיו של הבחור שלי. "הולך, אבל החוף רחוק ולפני שנגיע אליו אני רוצה שנעצור בכמה מקומות" השבתי בחיוך ולקחתי אותו אליי לנשיקה לוהטת שגרמה לכל האנשים מסביב לחוש באי-נוחות מסויימת.
"ותחנה ראשונה.." אמרתי בהתרגשות, מנסה לגרום לקהל המצומצם שלי להתרגש גם. נתתי טפיחות קטנות בירכיים שלי, לעשות כאילו יש צלילי תופים ברקע. "בית הקפה קיובס!" מחאתי כפיים. אני אעשה כל מה שביכולתי כדי לסחוט חיוך אחד קטנטן מהחתיך שלי. הוא אכן חייך את החיוך המקסים והשובה שלו, שחושף שיניים לבנות וישרות והמון שמחת חיים.
הזמנתי את הבחור שלי לארוחת בוקר בבית הקפה החביב עלינו על שדרות רוטשילד, הכוללת גם ארוחה טעימה מרובת צחוק, חיוכים ונשיקות (אשר סימנו לנו שהבכנו את המלצרית הסוררת כאשר ניגשה לשאול מה נזמין).
הבחור הזמין טוסט עם סלט וקולה ואילו אני חביתת ירק ומיץ תפוזים. זה מעיד על שוני מטורף בין שנינו, ואני כל כך אוהבת את זה.
לאחר ארוחת הבוקר הטעימה שלנו, המשכנו לטייל בעיר. כשהגענו לחנות בגדים מסויימת עצרתי ודחפתי את הבחור שלי פנימה. "החלטתי לפנק אותך היום" אמרתי בחיוך ושילבתי ידי בידו בהנאה. תחושת חמימות התפשטה לאורך כל הגוף שלי. "שמתי לב" השיב לי החתיך שלי בחיוך שובה לב. אני נמסה כל פעם שאני רואה את החיוך הזה.
"שמתי לב, בפעם הקודמת שהסתובבנו פה, ששמת עין על החולצה הזאת" והצבעתי לעבר חולצה משובצת בגווני צהוב-כתום בהירים עם צאוורון לבן ויפה. "את לא רצינית.. היא יקרה!" "שתוק, קח אותה ותלך למדוד. אמרתי לך שאני מפנקת אותך היום או לא?" הורדתי לו חולצה במידה M ודחפתי אותו ואת החולצה לתא המדידה. כשיצא חשבתי שעוד שניה מישהו צריך לבוא לגרד אותי מהרצפה.
מי היה מאמין שבחורה שמנמונת כמוני תשיג לה בחור חתיך כל כך, עם אופי מקסים ואוהב?
"איך זה נראה לך? מתאים?" שאל אותי. "מתאים?!" כמעט התפחלצתי. "יש לי את החבר הכי חתיך בעולם!" הוא השיב אליי בחיוך. "יאללה, היא שלך. לך תחליף" חייכתי לעברו וטיפסתי הכי גבוה באצבעות הרגליים שלי כדי להדביק לו נשיקה סקסית שמסמלת שהוא הבחור שלי ולא אחר.
כשיצאנו מהחנות קיבלתי הכרת- תודה מעניינת. "את כל כך יקרה לי ואני אוהב אותך, אהובתי" אמר לי בחום וחיבק אותי. מילים כאלה גורמות לפרפרים שלי בבטן להשתולל ללא תקנה.
"עוד תחנה אחת..."
כשהגענו לקרבת התחנה האחרונה שלנו, הסרתי את הצעיף שהיה כרוך סביב צאוורי וכיסיתי את עיניו. "מה, מה את עושה?" הטון שלו היה קצת מודאג. הוא לא אוהב שמונעים ממנו את אחד החושים שלו. "אל תדאג, סמוך עליי" חייכתי אליו למרות שהוא לא ראה את זה. עמדנו מול בניין בן 13 קומות. פתחתי את הדלת והחלנו במסע לעבר הגג, 13 קומות מעלינו. בדרך היו גם כמה קיטורים מצד הבחור, וכמה ציחקוקים מכיווני.
כשלבסוף הגענו לקומה האחרונה, פתחתי את דלת היציאה לגג. רוח פרצים נישבה בפנינו. "לאן הבאת אותי?" שאל. הסרתי את הצעיף מעיניו. נגלה לו ים בצבע תכול חלק ושמיים בהירים. "את מקסימה. לעמוד איתך בקומה המי-יודע-כמה של בניין מתפורר בדרום תל- אביב ולהביט איתך לאופק, זה פשוט לא מציאותי" חייך אליי הבחור ונישק אותי נשיקה ארוכה-ארוכה.
עד השקיעה בילינו בלשבת על הגג מחובקים, מדי פעם מגניבים מבטים אחד לשניה, וגם נשיקות.
זה בהחלט היה אחד הימים היותר כייפים בתקופה האחרונה שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Dolls-