אז זהו, שלא!
לפחות לא לי. ודווקא יש לי חלומות. אולי לפעמים אני מדחיקה אותם קצת ומתחילה לחשוב שהחיים שלי כבר חסרי כל ייחוד ושאני בחיים לא אמצא את עצמי אבל בעצם יש לי חלומות וכנראה שמרוב ייאוש כבר שכחתי מהם.
כל אחד מתעניין בדברים מסויימים, יש כאלה שמתעניינים במחשבים ויש כאלה שבספורט או באומנות. אני גם מתעניינת בכל מיני תחומים רבים ומגוונים. בשירות שלי יצא לי להתעסק עם כל מיני נושאים, מעניינים יותר ומעניינים פחות. לפני כמה זמן נודע לי שמישהו שמתעסק בתחום שממש מעניין אותי עוזב וקיוויתי שאולי אני אזכה להחליף אותו - כמו שחקן ותיק שעוזב את הקבוצה ואני אזכה לעלות במקומו מנבחרת הנוער לנבחרת הבוגרים כי מתפנה המקום.
לצערי, אף אחד לא מכיר ברצונותי ובכשרוני וברצון שלי להתעסק עם החלום ולכן ככל הנראה שעוד חלום נגנז ונכנס למגירת הפספוסים.
דווקא התחלתי לקבל סוף סוף מוטיבציה ועכשיו אני מרגישה שהיא שוב נעלמת לה וזה ממש חבל. לקבל את התפקיד הזה זה בדיוק מה שחסר לי בשביל להרגיש שמה שאני עושה בצבא באמת משמעותי וטוב. כרגע אני לא באמת מרגישה את זה ודי באסה לי. היו לי כל כך הרבה ציפיות ואני אף פעם לא לומדת ואז אני כל פעם מחדש מתאכזבת.
אולי לפחות אני אזכה בדירה בקרוב (אם הכל ילך לפי התוכנית) ואז אני אוכל להיות קצת יותר שמחה מהחיים האלה שמפילים עלי כל שניה הפתעה חדשה. אמנם אני אוהבת הפתעות אבל לא עד כדי כך...
כרגיל צריך ללכת לישון מוקדם כי אני קמה יותר מדי מוקדם ואולי מחר הכל יראה יותר טוב, אני אתפוס כמה אנשים לשיחה ונראה, יש קטע כזה בחיים שבסוף הכל נוטה איכשהו לכיוון הנכון ומסתדר (גם אם בצורה מעוותת כלשהי) וכנראה גם עכשיו יקרה משהו דומה (?)
לילה טוב ותשמרו עליכם כל המלאכים אי-שם בשטח בין תרגיל לנסיעה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האינדיאנית