כי החיים הם לא סרט מצויר

יש לי השבוע קארמה טובה מטורפת. זאת לא בדיוק קארמה אבל כנראה משהו דומה. כאילו הוחלט השבוע למלא את כל משאלותי (אולי כבר בזבזתי אותן - מי יודע..)

פשוט קרו השבוע מלא דברים שקיוויתי שיקרו. זה היה די מטורף.

זה מתחיל מזה שההרגשה הכללית שלי כל השבוע הייתי מדהימה. חזרתי לבסיס אחרי סופ"ש נפלא. אמנם בהתחלה אף אחד לא שאל ולא התעניין יותר מדי וגם הציקו לי מלא השבוע ועבדתי כל השבוע עד שעות מטורפות, אבל הייתי במן אופוריה של הכל יסתדר בסוף וכך היה. כאילו אני בעזרת הגישה שלי מכוונת את הדברים שיקרו איך שאני רוצה.

ככה למשל, היה יום שירדן אמר לי שהוא נוסע עם אוטו וחשבתי שיהיה מגניב אם אני אקח איתו טרמפ. בסוף היום שכחתי מזה כי יצאתי עם ויקי מהבניין, הלכנו לרכבת ושם ניגש אלי מישהו ואמר לי שאני מוכרת לו. בסוף התברר שזה אבא של אסף והוא שאל אותנו גם מה אנחנו עושות בצבא ומתברר שהוא מתעסק בדיוק באותו תחום עניין שלנו (בעיקר של ויקי) אז זה היה מגניב פלוס :) ומה שעוד יותר היה מגניב זה העובדה שהוא הסיע אותי הביתה ולא הייתי צריכה לנסוע ב-29 המעצבן.

יום אחרי זה הגעתי לצבא עם כשידעתי ששכחתי לברר משהו. למרות הכל הייתי חייבת להיכנס בתקווה שהאדם היחיד שמבין בעניין גם יגיע. לא רק שהוא הגיע, הוא גם הסכים איתי והכל היה בסדר.

אתמול בערב בדרך חזרה הביתה באוטובוס היה לי קצת זמן סוף סוף לחשוב על הסופ"ש, חשבתי על מה בא לי לעשות ועם מי בא להיפגש. אמרתי לעצמי שביום שישי אני אעשה קצת טלפונים ונראה. אבל ככל הנראה, הגורל השיג אותי והתקשרו אלי עוד אתמול בלילה..

הייתי חייבת לספר על זה להדס ואז איכשהו התחלנו לנהל שיחה על הכל - אחת מהשיחות הטובות שלנו שאנחנו לא עושות מספיק לצערי. זה היה סיום מוצלח ליום ההוא שחתם שבוע מוצלח.

עכשיו אני מקווה שלא עשיתי לעצמי ג'ינקס מטורף, אבל פשוט הייתי חייבת לתעד את ההרגשה המדהימה הזאת שהיא מעבר למזל אלא יותר קארמה מבחינתי כמובן בתקווה שזה יימשך גם בסופ"ש..

שתהיה לכולם שבת שלום

עדי :)