כי החיים הם לא סרט מצויר

כל יום אני מקבלת תחזית אסטרולוגית למייל, ולפעמים אני קוראת אותן בדיעבד ומגלה שהן יכולות ממש להתאים. אני יודעת שזה לא אמיתי אבל זה עדיין מגניב.

למשל, בתחזית של סוף השבוע היה כתוב: "האושר הפנימי שלכם, תלוי בכם, והוא בהחלט, עניין של הגדרה. אתם יכולים להיות עצמאיים או לתת למישהו אחר את הכוח להשפיע עליכם וגם לקבוע באיזה מידה..." - בסוף שבוע הזה בהחלט הייתי עצמאית בבחירות ובהחלטות שלי. יכולתי להגיד מראש שאני מוותרת, אבל כרגיל נמשכתי כמו עש לעשן והאמת שאני לא יכולה להגיד שנכוויתי ואני ממש מקווה שלא שרפתי את עצמי או מישהו אחר בטעות. מצד שני, נתתי לאמירות הכי קטנות להשפיע עלי, גם כל מיני מעשים קטנים ומחוות קטנות השפיעו עלי. בסך הכל אמרתי לעצמי שבא לי להנות והושפעתי לא ברור אם לטובה או לרעה. מה שכן, אני זו שקבעתי את המידה הרצויה (לפחות אצלי בראש).

בהמשך היה כתוב: "...ההרגשה הפנימית שלכם אינה משקרת ועליכם להקשיב לעצמכם. בסופו של דבר, רק אתם יכולים לקבוע מה אתם רוצים..." - נראה לי שסוף סוף היה לי קצת שקט נפשי כדי להקשיב לעצמי. בשביל זה הייתי צריכה לעבור שבוע מעולה שיגרום לי לחשוב שאני יכולה הכל. רק בזכות זה היה לי את האומץ (כן, גילינו שאני כן אמיצה אחרי הכל). ואכן, בסופו של דבר, אני זאת שקבעתי. בכל זאת, מדובר במשהו קריטי בשבילי ואחרי חשיבה ממש קצרה ידעתי מה נכון לי. אמנם אני לא חותכת דברים באכזריות ובמהירות, ואולי אני גם קצת מפחדת בסופו של דבר שאני אחתוך משהו יותר מדי, אבל כבר קבעתי (בערך) מה אני רוצה.

בסוף נתנו גם טיפ: "...אם אינכם בטוחים לגבי כוונות של אנשים אחרים, אל תהססו לשאול אותם באופן ישיר או לבחון אותם במצבי התנהגות." - נראה לי שאין אדם פחות בטוח ממני לגבי התנהגות של אחרים. אני תמיד מנסה לנחש מה עובר להם בראש, והרבה פעמים אני נכשלת. חלק מזה שאזרתי אומץ היה העובדה שלא פחדתי לשאול, לא פחדתי להשליך חלק ממני פנימה ולחכות לתשובות. והתשובות באו. והתשובות האלה ענו לי על כל השאלות אבל לצערי גם בלבלו אותי. לפחות אני יכולה להגיד שבאיזשהו מקום ניצחתי. ניצחתי את העבר שלי. התמודדתי איתו בגבורה והכנעתי אותו בקסמי (או שאולי להיפך - כמו שקרה מאז ומעולם).

מהסוף שבוע האחרון יצאתי עם אמירה עצמית שאני לא בסדר. איך יכולתי לעשות משהו שאני יודעת שהוא לא מוסרי ולא רק שאני לא מצטערת, אלא כל פעם שאני חושבת על זה, זה איכשהו מחזק אותי. כרגיל, אין לי מושג איך לשתף אחרים. בעצם, נראה לי ששיתפתי מספיק אתמול בלילה. אבל כנראה שאין מה לעשות ואני אצטרך לעשות את ההחלטות הקשות לבד. כמו שכבר כתבתי, כבר די החלטתי אבל תמיד יש צל קטן של ספק. אולי חלק ממה שעשיתי היה לנסות להרוג את הספק ואולי זה דווקא די הצליח.

מהסוף שבוע האחרון יצאתי גם עם עייפות. ישנתי בקושי שעתיים הלילה ואין לי מושג איך הצלחתי לתפקד. כל הזמן הרגשתי שאני לא מסוגלת לעמוד יותר וכבר חיכיתי להתמוטטות. גם פחדתי מזה שאני אהיה מוצפת מדי במחשבות ולהפתעתי, דווקא זה לא כל כך השפיע. אני עדיין כל הזמן מריצה לי סרטים בראש, אבל את ההחלטות כבר קיבלתי עוד לפני שהלכתי לישון (וזה כאמור לקח די הרבה זמן). זה מצחיק להיות עייפה, מן היי טבעי כזה. חוץ מזה שהשרירים ברגליים ממש כואבים, יש כל הזמן הרגשת טשטוש שרק הולכת וגוברת ככל שמתקדם היום (והעייפות). כשאני עייפה אני יוצרת קשר עם אנשים הרבה יותר מהר. כאילו כבר אין לי אנרגיות להחזיק את החומות שלי כל כך גבוה. עשיתי היום שיחה ממש טובה עם ויקי וכשחזרתי הביתה זה היה בהרגשה טובה של אני בשמיים.

עכשיו אני כאמור ממש ממש עייפה אז כדאי שאני אלך לישון או משהו.

אני ממש שמחה ממה שכתבתי, זה מזכיר לי את איך שהייתי כותבת פעם וזה כיף לראות שלא איבדתי את זה..

לילה טוב,

עדי :)