כי החיים הם לא סרט מצויר

אני ממשיכה לסקור את עברי בפתח השנה החדשה ואני מגלה ששום דבר לא באמת משתנה. אני רק גלגול של אותו בן אדם לטוב ולרע. עדיין אותם הרגלים ואותם דברים אהובים ואותו מחסור בחברים אמיתיים. אותה התנהגות ואותן מחשבות ואותן סתירות ואותו בלבול. רק שגדלתי קצת, כלומר, הגוף גדל והמחשבות קצת התבגרו אבל הנשמה נשארה של ילדה קטנה ומבולבלת. אני כל הזמן חוזרת אחורה למנסה לברר אולי בכל זאת משהו השתנה, משהו מהותי בתפיסה של החיים וחקרתי וקראתי את כל מה שכתבתי והכל נראה כמו משהו שכתבתי לפני שבוע. בדיוק אותה עדי. פעם עוד חשבתי שאני משתנה, כל שינוי קטן בחיים וישר השלכתי גם על עצמי. היום אני יודעת שזה דברים שלוקחים המון זמן והרבה מאוד מאמץ ושינויים לא באים כל כך בקלות ורק אם אני רוצה מאוד בשינוי, יש בכלל סיכוי שהוא יקרה.

כן התבגרתי, היום אני הרבה פחות רגישה לכל מה שקורה בחוץ. הרבה יותר אטומה למפגעים ולצרות שפוקדות חדשות לבקרים. נראה לי שזה קשור בעיקר לכל מה שעבר עלי. בצבא בעיקר. ספגתי כל יום כל כך הרבה "חדשות" שפשוט הייתי חייבת להיאטם. פעם הייתי יותר פטריוטית וגם את זה הצבא לקח. הייתי פילוסופית בקשר לחיים ועכשיו בקושי יש לי סבלנות לחשוב.

אבל הדבר שהכי לא השתנה בי זה ההרגשה המדוכאת שלוקח לי ימים ארוכים בשביל להשתעמם מספיק ולצאת ממנה ולעשות משהו. היום אני יודעת קצת יותר איך להימנע או לפחות לטפל בזה קצת. אבל עדיין, אני פשוט תמיד מגיעה למצב שאני יושבת ומסתגרת בתוך עצמי וטוב לי עם זה אבל גם רע לי עם זה בו זמנית. במיוחד כשאני בלי מסגרת ואין לי שום תירוץ מוצלח לעשות משהו עם עצמי. אמנם בשבוע החולף העסקתי את עצמי קצת בעשיית בייביסיטר, בנקיון של הבית ובבישולים אבל זה לא באמת ממלא. אני חושבת הרבה על מה הלאה? להתחיל לעבוד? להמשיך בכלום שלי? כולם אומרים לי שאני אמורה ליהנות הכי בעולם מהתקופה הזאת כי לא תהיה לי עוד אחת כזאת אבל אני לא באמת נהנית. פשוט כי אני לא יודעת מה. היום נגה איחלה לי שנה שבה אני אגשים את כל שאיפותיי ואני תיקנתי אותה ואמרתי שהלוואי ואני אמצא לפחות מהן שאיפותיי. מחר אני אנסה לצאת מזה קצת ואני מקווה שזה יצליח לשפר במקצת את מצב רוחי כי אני די פוחדת (תמיד הייתי פחדנית).

אני זוכרת שבבלוג תמיד דאגתי לסיים במחשבה אופטימית וגם עכשיו חשבתי על אחת - שמזל שיש לי את המלאך שלי ששומר עלי ודואג לי ואני יודעת שזה הדבר הכי אמיתי שיש וכל הדאגות שיש לי לגבינו מתגמדות לנוכח המחשבה הזאת.