כי החיים הם לא סרט מצויר
כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים |
 כינוי:
האינדיאנית בת: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
| 6/2006
צריך כבר להתחיל
אחרי הרבה תהיות ומחשבות וגם בגלל שבדיוק התחיל חודש חדש - התחלה חדשה, החלטתי לפתוח בלוג!
אז מה אם גם להרבה אנשים אחרים יש בלוג למה שגם לי לא יהיה?!
בגלל שזו פעם ראשונה שאני רושמת אני אספר בקצרה על מעללי בחיים על מנת שלא יהיו אח"כ שאלות:
אני גרה בחיפה בכרמל ואני לומדת בבית הספר הריאלי בבית בירם שנמצא בערך 10 דקות הליכה מהבית שלי (!). אני גרה בבית עם ההורים שלי ועם עוד שלוש אחיות כאשר אני השנייה. אני בת 16 (ב - 8 ביולי בת 17) ואני ואחותי הגדולה נולדנו בארצות הברית במדינת פנסילבניה (ששם ההורים שלי למדו) ככה שיש לנו אזרחות אמריקאית למרות שאני לא זוכרת כלום משם כי הגעתי לארץ כשהייתי רק בת שנה.
אני מדריכה בחוגי סיירות של הקק"ל על שם אורי מימון ויש לי חוג של בנות בכיתה ז' שכנראה הולכים לאחד אותן עם חוג נוסף של ילדים בשכבה שלהן ואז יש סיכוי שאני אפסיק להדריך לפחות בחוגי סיור כי אני תמיד אוכל להמשיך להדריך בתור מש"צית בבצפר שלי.
אני לומדת בכיתה י"א (למי שלא יודע לחשב שנים) מספר 5 שהיא נחשבת הכיתה של החנונים של השכבה. עכשיו השאלה הנשאלת היא איך אני הגעתי לשם? טוב אני מודה - גם אני קצת (או אולי הרבה) חנונית אבל אני מניחה שזה רק עושה לי טוב כי זה משאיר אותי בבועה מאוד נחמדה שגם ככה מקיפה אותי כי אני לומדת בריאלי (שדרך אגב כיתה מהבצפר שלנו זכו היום בששטוס) וגרה בחיפה. אבל לעניינינו- הכיתה שלי מאוד נחמדה וכולם די חברים של כולם למרות שיש לנו שתי חבורות ברורות ועוד כמה נספחים לא קשורים אבל בסך הכול כולם מדברים עם כולם ויש אווירה ממש טובה. בכיתה אני יושבת ליד החברה שלי, רונה, ולידה באותו שולחן יושב גם מור שהוא הידיד הכי טוב שלי, ושניהם משעשעים אותי מאוד בשיעורים משעממים כמו אזרחות.
אני לומדת מתמטיקה 5 יחידות והשנה לפחות אני כבר לא לומדת כי הייתה כבר בגרות, אבל אולי אני בעצם אצטרך ללמוד למועד ב' כי לא הלך לי כל כך טוב בטופס 005, בכל מקרה ליתר בטחון נרשמתי למועד ב' בשני הטפסים במתמטיקה וגם באנגלית (אם יש אז למה לא?). אני לומדת ביולוגיה וכימיה בתור מקצועות מוגברים ובסיבה שבחרתי דווקא בהם הייתה בעקבות מעין חלום ילדות שלי להמציא תרופה לאיזושהי מחלה חשוכת מרפא. אמנם כנראה החלום שלי לא יתגשם אבל אני תמיד אמשיך לחלום (כמו סינדרלה), וזה אולי המקום להכריז בקול שאני ממש אוהבת את וולט דיסני או לפחות את רוב הסרטים והשירים שהם עשו (בעיקר לא מהשנים האחרונות) וזה גם הסיבה לכינוי שלי ולשם של הבלוג...
אני משתייכת או לפחות משייכת את עצמי לחבורה שנקראת חבורת הדשא כי תמיד בהפסקות אנחנו יושבים על הדשא בבצפר (שם מקורי לא?) כל מי שנמצא בחבורה הוא מהשכבה שלי למרות שחלק לא מאותו הבצפר אז אולי להם יש שם אחר לחבורה. הצטרפתי לחבורה רק השנה וממש כיף לי איתם. בכל אופן אני עכשיו אציג אותם בקצרה. אני אתחיל עם הבנים שזה יותר קל כי יש רק שניים ולשניהם כבר יש חברה מהחבורה מה שיוצר בעיה בשבילי בקטע של למצוא חבר אבל זה כבר סיפור אחר... אז יש את מור שאותו כבר הזכרתי ויחד איתו באה נועה חברתו האפלה שלומדת איתי ביולוגיה ועושה איתי את עבודת הביוטופ (יחידה שלמה לבגרות), הבן השני הוא איליה שהוא מבצפר לאו-בק והוא חבר בלהקה עם עוד כמה ילדים מהשכבה שלנו וכמובן יש את יעל פירר (שם משפחה נובע מכפילויות ביעל) חברתו שלומדת איתי מתמטיקה (או יותר נכון נכשלת איתי במתמטיקה), ועכשיו לשאר, יש את טלי (טל) שהיא ילדה ממש חמודה שכיף לבלות איתה והיא הסולנית של הלהקה שהוזכרה מקודם (אני פשוט לא סגורה על איך קוראים להם), יש את נועם שהיא גם עושה איתי את הביוטופ, יש את מיכל שהיא התקווה שלי להסעות בעתיד הכי קרוב כי היא כבר ניגשה לטסט (למרות שהיא לא עברה אותו) ככה שבקרוב יהיה לה רישיון, יש את אביגיל שהייתה חברה שלי מהגן אבל דרכינו נפרדו כשעברתי דירה ורק השנה נפגשנו עוד פעם (עוד אחד מיתרונות החבורה) והיא גם לומדת בלאו-בק, יש את יעל מרקוס (יעל השנייה) ויש את רימון שהיא ילדה מגניבה ביותר (וגם השם שלה) בנוסף יש עוד כמה שיושבים איתנו בהפסקות על הדשא אבל הם לא יוצאים איתנו בערב אז אני אזכיר אותם רק במקרה הצורך...
היום ערב חג ככה ששני ההורים שלי היום בבית אז הלכתי איתם לקניות (זה מה שעושים כשנשארים בבית) אבל כרגיל לא מצאתי משהו לקנות לעצמי (חוץ מאוכל- אני כזאת שמנה) כי לא היה בשום מקום מכנסיים קצרים נורמאליים או לפחות כמו שאני רוצה (אני די בעייתית בקניית בגדים) וזה הדבר היחיד שבאמת רציתי לקנות. אחר כך הלכנו לאכול בקניון חיפה שיש שם באולינג ואחותי הקטנה, דפנה, כל הזמן הציקה שהיא רוצה ללכת לשם עד שהובטח לה שנלך לשם מחר. אני לא זוכרת את עצמי עושה כל כך הרבה הצגות אבל ההורים שלי אומרים שזה בגלל שהיא הכי קטנה ואז היא כל הזמן צריכה להילחם על דברים שהיא רוצה בכל מקרה יש סיכוי שמחר נלך לבאולינג שזה תמיד כיף במיוחד בתור בילוי משפחתי שלא עשינו כבר עידנים כי מאז ל"ג בעומר שני ההורים שלי הספיקו כבר להיות בחו"ל בנסיעה עסקית וגם ככה הם עובדים עד מאוחר כל יום אז הזמן היחיד שבאמת אנחנו יכולים לעשות משהו כמו משפחה (ואני לא מחשיבה את אחותי הגדולה, ענת, כי היא עכשיו בצבא וזה לא באחריותה מתי היא יכולה לצאת) זה בחגים אז אני שמחה שהגיע סוף סוף חג (שבועות או חג האסיף או חג מתן תורה או עצרת או איך שלא תרצו לקרוא לו) כי זה אומר שהמשפחה בבית למרות שמבחינת בצפר זה כבר לא משנה לי כי כבר סיימתי ללמוד! או כפי שכינו את זה בבצפר "מערכת מותאמת לבגרויות" ובגלל שיש לי רק עוד שתי בגרויות (לא כולל חוזרות) אז חודש יוני די פנוי בשבילי...
זה בנתיים מה שיש לי לכתוב אז אני אסיים בנימה אופטימית שאני מקווה להמשיך ולהתמיד בעקביות בבלוג ולא לשכוח אותו באמצע החיים כי אני נוטה לעשות דברים כאלה... אז עד לפעם הבאה שלום:)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
