כי החיים הם לא סרט מצויר
כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים |
 כינוי:
האינדיאנית בת: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
| 7/2006
גדר,כבשה ואיש עם בעיה/יעל בירן
לאיש אחד קטן
היתה בעיה אחת גדולה.
בגלל שעבד כל הימים -חשב עליה כל הלילות.
חשב כל כך הרבה - עד שלא הצליח להרדם.
כך שבעצם היו לו -שתי בעיות.
אבל לפחות לאחת הבעיות היתה לו דרך לפתרון,
כי הוא ידע שאומרים שהשיטה הכי טובה
להרדם - היא לספור כבשים.
למרות שהוא עצמו עוד לא ניסה את הדרך הזו,
החליט שזו ההזדמנות לנסות.
בהתחלה הכבשים הסתובבו לו סתם בחדר
בלי שום כיוון ומטרה,
והיה מאוד קשה לספור אותן.
אז הוא החליט להציב להן גדר,
באמצע החדר,
ופשוט לספור אותן כשהן עוברות אותה.
הוא הזמין אותן לעבור את הגדר,מאוד בנימוס,
למרות שבעצם לא היתה להן ברירה אחרת.
עכשיו גם לכבשים היתה בעיה.
הן התחילו לעבור את הגדר -
אחת אחת,
ולמרות שכל כבשה נראתה בדיוק אותו-דבר,
והגדר נשארה אותה גדר,
כל כבשה עברה אותה בצורה אחרת...
הראשונה קפצה מעל הגדר,
כמו שרואים בכל הספרים,
כמו שכל כבשה צריכה לעשות כשהיא נפגשת בגדר.
השניה דווקא נדחקה מתחת.
אחרת -כנראה מתוך יאוש,
או בגלל שחשבה שהיא מספיק חזקה, נכנסה עם הראש בגדר.
ואחת העדיפה לא להבחין כלל
שקיימת בעיה של גדר.
היו שם שתים,קטנות,
שטיפסו אחת על השניה
ועזרו זו לזו לעבור.
ואחת שאספה את כל אלו שלא הצליחו לעבור
וטיפסה עליהן.
היתה אחת שניסתה לחשב איך...
ואחת שהתייאשה ולא הבינה בכלל - למה?!
אחרת ניסתה לשכנע את השאר
שהגדר לא נחוצה כלל.
אחר כך הגיעה כבשה כמו כל הקודמות,
רק עם סמל קטן על הישבן.
ומשום מה הגדר,
כשראתה אותו - הנמיכה את עצמה בהכנעה.
היתה כבשה שויתרה על הצמר שלה
וכך יכלה לעבור בקלות את הגדר(היא קיוותה שלא קר בצד השני...)
הכבשה שאחריה -
במקום לעבור את הגדר -
ניסתה לדחוף אותה רחוק ככל שאפשר.
עכשיו כבר נמאס לכבשים לחכות,
וכולן עברו ביחד ורמסו את הגדר בלי קושי.
כולן...
חוץ מאחת שעצרה,
לקחה צעד אחד אחורה
וגילתה...שלפעמים יש דרך ממש פשוטה.
{וכאן יש איור - היא הולכת מסביב...}
כל הכבשים הללו מאוד עניינו את האיש הקטן
והוא המשיך לחשוב עליהן כל הלילה:
איזו כבשה הכי חכמה
ואיזו הכי יעילה
ומה טוב בכל אחת
ומה רע...
ומה הוא...ולמה...ונרדם.
מצגת של הסיפור-
http://www.mkm-haifa.co.il/schools/ofarim/ktiva/gader_kivsa/4456.pps
גם אני בזמן האחרון עם כל המצב חושבת הרבה על מה אני צריכה לעשות ומה הדבר הנכון לעשות,
האם טוב להיות כמו כולם ולעבור את הגדר בדרך הרגילה ולקוות שבהמשך יהיה יותר טוב?
האם טוב להיות כמו אחותי הגדולה שכבר ממש מיואשת מאיתנו שאנחנו לא עוזבים את חיפה ופשוט להישאר בתל אביב?
האם טוב להיות כמו הרמטכ"ל שלנו ולהיכנס עם הראש בגדר בתקווה שבסוף היא תישבר וזה בכלל לא משנה כמה קרשים ייפגעו בדרך?
האם טוב להיות כמו שאר מדינות העולם ופשוט לא להבחין שיש בעיה או להתעלם ממנה בנימוס?
האם טוב להיות כמו הרבה אנשים בארץ שמזמינים את קרוביהם ורחוקיהם להתארח אצלם בזמנים הקשים?
האם טוב להיות כמו הרבה בתי עסק בדרום (ובעיקר באילת) שדווקא בעקבות המצב העלו את המחירים בידיעה שכל עם ישראל ואשתו יברחו אליהם והם יוכלו לטפס על החלשים שצריכים מקום לגור בו?
האם טוב להיות כמו כל נהג מונית טיפוסי שחושב שהוא בטוח יכול לפתור את כל הבעיות במזרה"ת בהפעלת מונה אחת?
האם טוב להיות כמו כל אלה שברחו ופשוט להתייאש מלקום כל בוקר ב-5 וחצי לקול אזעקה ופשוט לעבור לגור לזמן לא ידוע עם הקרובים או הרחוקים שנידבו את ביתם ואז גם להמשיך לשכנע את כל השאר שגם הם צריכים לעזוב?
האם טוב להיות כמו כל האנשים החשובים האלה שמסתכלים על הכל בפרספקטיבה שונה ולהם כל הבעיות נראות קטנות יותר?
האם טוב להיות כמו כל האלה שאומרים שצריכים לעשות הרבה ויתורים בשביל שיהיה שלום?
האם טוב להיות כמו כל תושבי המרכז שדוחים את הבעיה וכל עוד היא לא מגיעה אליהם היא לא באמת קיימת בשבילם?
האם טוב להיות פשוט מאוחדים ואלי ככה ביחד נוכל לנצח ולהביס כל בעיה שנקרית בדרכינו?
ואולי, רק אולי, יש פיתרון פשוט וקל וכל מה שצריך לעשות זה רק למצוא אותו ואז המלחמה תסתיים והכל יחזור להיות כרגיל ונוכל לחזור לחיות חיים נורמאליים בלי שום דאגות...
את הימים האחרונים העברתי לי בבית בשעמום מרובה ולא עשיתי הרבה חוץ מלסדר את הבית קצת. היום אבא שלי חזר הביתה מחו"ל והוא רוצה שניסע דרומה אבל אני ממש לא רוצה כי אני יודעת שאני לא מסוגלת לסבול את המשפחה שלי כל כך הרבה זמן וגם ככה אנחנו ביחד כל הזמן בבית אבל פה לפחות יש לי את החדר שלי להיות בו. לפחות לעכשיו אימא שלי שכנעה אותו שלא ניסע אבל היא טסה לחו"ל ביום שלישי ואז יש סיכוי שניסע ואולי גם אז לא. מה שלא יהיה, אני מקווה שיהיה בסדר ושזה לא יימשך הרבה זמן כל המצב הזה כי היו לי תוכניות לחופש הזה שעכשיו חלקן קצת נהרסו וחבל... אני גם מקווה שהנסיעה לפולין לא תיהרס או תבוטל בגלל מה שקורה ושאני אוכל לחזור בקרוב לשיעורי הנהיגה שלי כי אחרת אני פשוט אשתגע.
אוהבת, עדי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
