כי החיים הם לא סרט מצויר
כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים |
 כינוי:
האינדיאנית בת: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
| 8/2006
חודש אוגוסט
כמו שכבר כתבתי, עבר מלא זמן והצטברו אצלי מלא דברים לכתוב אבל עכשיו כשאני חושבת עם מה להתחיל אני מניחה שהכי טוב זה יהיה להתחיל מהסוף שעדיין טרי וללכת אחורה עד לאן שאני אגיע.
אז הנה: היום הלכתי ליום IBM שזה יום הפעלות לעובדי IBM ובני משפחותיהם ובגלל שאבא שלי עובד שם אז הלכתי. האמת היא שזה לא היה ברור מהתחלה שאני אלך ואני די החלטתי על זה ברגע האחרון כי לא היה לי כל כך כוח לבלות עם המשפחה שלי שקצת-הרבה נמאסה עלי בחודש האחרון. אבל למרות אי הרצון הרב שהיה, בסופו של דבר החלטתי שאין לי שום דבר טוב יותר לעשות לבד בבית והכי גרוע שיקרה זה שאני אשב לי לבד ואשתזף לי עוד קצת (בסוף אני באמת אקבל סרטן). בכל מקרה נסענו לנו ליום הזה שהיה בחוף דור ובדרך עוד היינו צריכים לאסוף את נועם (חבר של ענת) שהסתפח למשפחה שלנו באופן די קבוע כי ההורים שלו כל הזמן נוסעים לחו"ל אז נסענו קודם לדרך הים ובדרך ראיתי את נועה אבל לא באמת הספקתי לדבר איתה אז אולי היום בערב או מתישהו בקרוב...
הגענו לחוף הים והתמקמנו לנו מתחת לאיזה אוהל ששמו שם כדי שיהיה צל וישר הלכתי לים, אהה כמה שהתגעגעתי לים, אמנם בחוף דור אין גלים וזה קצת פגם באווירת הים שלי אבל זה עדיין היה טוב. אחרי שיצאתי מהים הלכתי עם אימא שלי לשבת באוהל אחד שתקעו בו הרבה פופים וכריות והייתה שם מוזיקת שאנטי כזאת ופשוט שכבתי שם ונרגעתי מכל השבוע הזה ומכל מה שעובר עלי. שם גם נשארתי רוב הזמן חוץ מגיחות לקחת לי אוכל או גלידה או אבטיח (שהכל כמובן היה חופשי) או מדי פעם שנכנסתי לים כדי להתקרר קצת. בקיצור, לא נורא כמו שחשבתי.
שאר השבוע שלי לא היה כל כך רגוע, חזרתי מנורווגיה ביום ראשון וכבר ביום שני התחילו לי פגישות פולין ששם כידוע טוחנים את השכל די הרבה. אמנם סוף סוף הגענו לדבר על כמה דברים מעניינים יותר ממה שדיברנו בפגישות הראשונות ואולי דווקא בגלל זה שהנושאים נהיו יותר כבדים, אני די סבלתי. וזה לא שהנושאים לא מעניינים אותי בכלל אלא אני פשוט לא יכולתי יותר. זה היה עצוב מדי ומזעזע מדי וכבד מדי ויותר מדי. מצאתי את עצמי הרבה פעמים פשוט מתחילה לחשוב על דברים אחרים והעיקר לא להקשיב כי אחרת אני אגלה עוד כל מיני דברים נוראים אחרים שקרו שם. אני ידועת שהמסע הזה לפולין יהיה לי קשה ואני מאוד מקווה שאני אמצא מקום לקלוט בראש שלי את כל מה שקרה שם. מה שבטוח זה שזה יהיה קשה.
עכשיו אני קופצת הרבה אחורה ל-3 באוגוסט שבאותו יום נסעתי לנורווגיה, הייתי שם שבועיים וחצי ובסך הכל אני יכולה להגיד שהיה כיף למרות שהיו לי גם כמה חוויות לא כל כך טובות משם. כשהייתי שם וחשבתי על הפוסט שאני אכתוב, חשבתי שאני אכתוב שזאת הייתה יכולה להיות תוכנית ריאליטי מאוד מוצלחת: לוקחים משפחה אחת, תוקעים אותה בארץ זרה ונותנים להם לטייל שם. זה כל מה שצריך על מנת לעשות תוכנית ריאליטי. אנחנו כבר עשינו הכל בעצמנו, רבנו שם כל כך הרבה ואמנם זה היה בעיקר אני והאחיות שלי, אבל גם ההורים שלנו התעצבנו עלינו בסופו של דבר ובסוף הטיול הגענו למצב שבו אימא שלי ניסתה להזכיר לי שאני כבר לא ילדה קטנה ולכן אני לא אמורה להתנהג כמו אחת, באותו זמן אבא שלי ניסה להסביר להדס שזה שהיא היחידה שלא מתבכיינת לא אמר שהם מתעלמים ממנה, ודפנה כל הזמן עברה בינינו וכשכבר נרגענו היא זאת שהתחילה עם ההצגות מחדש. בקיצור כבר די עלינו על העצבים אחת של השנייה וזה היה הפעם הראשונה שהייתי בחו"ל וכבר שלושה ימים לפני הטיסה חזרה לארץ התחלתי לספור את השעות וכבר ממש התגעגעתי ורציתי כבר לפגוש אנשים אחרים וחברים. מלבד המשפחה שלי היה כיף חיים וחוויתי ביותר. נורווגיה היא הארץ היפה ביותר בעולם ואני יכולה להגיד בשמחה שחזיתי בכך במו עיני - הפיורדים, הקרחונים והעיירות הציוריות ועוד כל מיני נחלים קטנים שאם היו מעבירים רק אחד מהם לארץ שלנו הייתי פשוט מאושרת.
בנורווגיה, בגלל מיקומה הקרוב לצפון יש לה בקיץ אור ברוב שעות היממה (וזה בטח מאוד מדכא להיות שם בחורף כי כמעט כל הזמן שם חושך) ובגלל זה (כנראה) חלמתי בנורווגיה הרבה מאוד חלומות כי כבר מחמש בבוקר היה אור בחלון וזה גרם לי לישון חלש יותר ואולי ככה כשהתעוררתי אז זכרתי יותר חלומות. אמנם עכשיו אני כבר לא כל כך זוכרת את כל החלומות אבל מה שאני כן זוכרת זה שהתעוררתי בוקר אחד אחרי חלום כלשהו והגעתי למסקנה מאוד חשובה והיא שדת זה רע. פשוט ככה. הגעתי למסקנה שהאמונה באלוהים והדת רק עשו נזק לעולם. הרי כמעט כל המלחמות הן בסופו של דבר על רקע דתי וכל מה שעשו לנו בתור יהודים הוא על רקע דתי וגם במדינה שלנו הדת מתערבת לנו יותר מדי בחיים. האמת שלאמונה באלוהים אני לא מתנגדת ואני אפילו לא בטוחה איפה אני עומדת בעניין הזה, אבל כשהאמונה מתחילה להיגרר לתור פנאטיות של דת עם מנהגים וטקסים ואמונות טיפשיות שלא ברור מה הקשר ביניהן לבין האלוהים שכביכול יצר לנו את העולם, הרי העולם שלנו כל כך קטן יחסית ליקום ואפילו יחסית לגלקסיה ולמערכת השמש וזה פשוט נורא חבל שאנחנו בני האדם, בתור בעלי החיים התבוניים היחידים שפגשנו עד היום בכל היקום, פשוט קמים יום אחד ומנסים להשמיד אחד את השני רק בגלל יצירי הדמיון שלנו ושאר שטויות שאנחנו מכניסים לעצמנו לראש. אמנם אומרים שהמתאים שורד ועכשיו העולם משתנה ומי שהכי מתאים לאוכלוסיית בני האדם, רק הוא ישרוד וככה גם האוכלוסייה לא תגדיל את עצמה יותר מדי, אבל אני מרגישה שזה פשוט אכזריות שיצורים בני אותו מין יחליטו אחד בשביל השני מי יישאר כאן בעולם ומי לא וגם הצורה שבה זה נעשה היא בלתי נתפשת - מלחמות, רצח, פיגועים, פצצות אטום. זה נורא. והכל "בשם האל" ובשם הדת והאמונה, זה מגוחך ואין גם שום דרך למנוע את זה כי כל הרעיונות האלה כבר מקובעים עמוק אצל מיליוני אנשים וזה פשוט עצוב. אח, כמה החיים שלי היו יותר טובים עכשיו אם לא היה את הדבר הזה שנקרא דת, כל המשאלות שלי היו מתגשמות (ובעיקר משאלות הריסים), אבל כנראה שזה מצב אבוד ועכשיו אני רק מקווה שאני אהיה אחת מהשורדים.
בימים שלפני הנסיעה לנורווגיה הייתי רוב הזמן בבית - מלחמה, ואפילו כתבתי שיר מוזר, מה שמלחמה עושה לאנשים. יותר מזה אני כבר לא כל כך זוכרת וגם אז עוד כתבתי. נראה לי שהפוסט הזה ארוך גם ככה אז פשוט תסלחו לי אם שכחתי משהו אבל כנראה זה משהו ממש לא חשוב, לפחות עכשיו כשעבר כבר חודש. אני מקווה שהמחשב שלי ימשיך לחיות ואני מאחלת לו חיים ארוכים ונטולי באגים ושאר וירוסים כי אני לא יכולה בלעדיו או בלעדיכם, אז שבוע טוב לכולם...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
