כי החיים הם לא סרט מצויר
כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים |
 כינוי:
האינדיאנית בת: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
| 10/2006
געגוע 126
כל כך הרבה דברים שהזכירו לי היום את אותו יום...
החל מהחלום שחלמתי בלילה שנראה יותר ברור מאי פעם. שבחיים לא חשבתי שאני עוד מסוגלת לחלום עליה, לראות את הפנים שלה, לדבר איתה ככה סתם כמו כל חברה אחרת, שיהיו לי עוד רגשות אליה מלבד הגעגוע הנצחי... כרגיל כמו בכל החלומות שלי עליה, היא הייתה מרחפת ולא ממש קשורה לכל מה שקורה מסביבה - כמו מלאך. אבל הפעם היא ממש דיברה איתי ואני זוכרת היטב את הפנים שלה, את הצליל של הקול שלה, את אותה קריאה פשוטה של השם שלי - "עדידוש" ואז כמו תמיד היא פתאום נעלמה ואני נשארתי לבד כמו לפני 4 שנים פחות 126 ימים.
כשהתעוררתי בבוקר זכרתי את החלום לפרטי פרטים - במן אירוניה מוזרה החלום התרחש באוטובוס ושתינו ישבנו נגד כיוון התנועה. אמנם רוב השיחה בינינו אני דיברתי אבל כל הזמן הזה הסתכלתי עליה וידעתי שהיא שם בשבילי.
כשהלכתי היום לבצפר לקראת המבחן במתמטיקה שהיה בשיעור הראשון, הרגשתי תחושה טובה, כאילו מישהו שומר עלי, כאילו היא שומרת עלי ואני בטוח אצליח היום במבחן - כמו המלאך השומר שלי - my guardian angel - ה- G.A שלי.
גם בשיעור היסטוריה דובר על אותו היום, כמובן שהנושא קושר למלחמה ולאסונות בסדר גודל הרבה יותר גדול. אבל האם הגודל משנה או התחושה? אולי דווקא כשלא נשאר אף אחד אז גם אין מי שיזכור, מישהו שצריך להתמודד עם זה יום אחרי יום, אולי...
היום הוא חג ליל כל הקדושים - Halloween. וכל היום כרסמה בי השאלה האם להתקשר אליו ואם כן אז מה להגיד, אבל בסופו של דבר לא עשיתי שום דבר. משום מה היום הזה הזכיר לי אותו כל הזמן, אולי בגלל כל הסיפורים של אבא שלי על אמריקה. אני כל כך רוצה לדבר איתו, להיפגש איתו. אני יודעת שאני סתם מפנטזת וזה בלתי אפשרי אבל עדיין, למה לא בעצם? אני כל כך מתגעגת לאותם ימים, הרי מה שבטוח שאני כבר לא יכולה להיפגע יותר ממה שכבר נפגעתי וכל מה שאני רוצה זה רק להיות מאושרת...
עברו 126 ימים מאז וזה הסימן המכריע שזה אכן יום חשוב.
זה גם היום שסוגר לי 5 חודשים של כתיבה בבלוג וכל כך הרבה קרה בזמן הזה שזה פשוט מפחיד.
אבל מכאן אני רק יכולה להמשיך הלאה - להתקדם לחיים טובים יותר כאשר אני מצוידת בהרבה יותר ניסיון חיים ואולי אפילו להשתנות...
נחיה ונראה...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
