וואו, עברה כבר שנה מאז. עברה כבר שנה מאז שהתבגרתי.
אז עדיין לא ידעתי מה זה אומר, אז לא הרגשתי שום שינוי. אבל עכשיו בראיה לאחור, אני יכולה להגיד שזה בדיוק הרגע שבו התבגרתי, שבו התחלתי להרגיש, שבו הרגשות שלי התחילו להתערבב, שבו הפסקתי להבין. גם עכשיו אני לא מתיימרת להבין יותר טוב אבל אם היו מבקשים ממני להגיד מתי בפעם הראשונה הרגשתי מבוגרת, זה היה בדיוק לפני שנה מהיום. גם אז כמו היום היה טקס יום הזיכרון וגם אז כמו היום הוא היה הכי קשה שהיה וגם אז כמו היום עצרתי את הדמעות ובסוף כשניסיתי לבכות אז לא הצלחתי וגם אז כמו היום ירדתי באוטו לבית הקברות ועמדתי שם בצפירה וגם אז כמו היום כל כך רציתי חיבוק וגם אז כמו היום הייתה לי מלא אנרגיה עצורה בפנים. רק שאז לא כמו היום, הייתי תמימה. אז עוד האמנתי שיכול לקרות הבלתי אפשרי ובאמת ובתמים חשבתי שסוף סוף מצאתי את הפיתרון להכל. היום אני כבר יודעת שזה לא ככה ולמרות שהיה כיף לשחזר את היום כמעט במדויק, ידעתי שזה לא אמיתי.
בטקס השנה הייתי דגלנית וזה אומר שעמדתי מקדימה כל הטקס (קרוב לקהל יותר משאי-פעם הייתי בטקס) הדגל היה כבד וכל הזמן עף לכל הכיוונים בגלל הרוח שהייתה. באיזשהו שלב כבר לא הרגשתי כלום ולא הגבתי כמעט לכלום והייתי במצב הזוי לחלוטין. בסוף ירדתי מהמגרש כמעט כמו איזה רובוט וישר התעוררתי. ידעתי שאני צריכה לעשות משהו ועשיתי את זה בלי לחשוב על שום דבר אחר. בדיעבד אני קצת מצטערת כי אמרו לי שפספסתי כל מיני דברים אבל כנראה שאת הנעשה אי אפשר להשיב. המשכתי במהלך היום והייתה הרגשה משונה, אפילו בצפירה הייתה מן רוח משונה - מחייה והרגשתי כאילו אני כמעט עפה. בסוף הגיע הרגע שכמעט היה נדמה לי שאולי יש תקווה. כמובן שהתעוררתי מהר מאוד אבל עדיין הייתה לי הרגשה טובה. רציתי לקפוץ באוויר ולצרוח מרוב שמחה. כן, דווקא ביום הזה ולמרות הכל, דווקא. מן הרגשה של התרוממות רוח שלא הרגשתי כבר הרבה זמן וזה כנראה מה שאני תמיד ארגיש במצבים האלה. אולי בכל זאת יש תקווה... גם קיבלתי כמה מחמאות ועצות ונראה כמה מהן אני אצליח לממש, אני מקווה שכמה שיותר.
בסוף חזרתי הביתה בהרגשת החמצה. הנה, הצבא לוקח ממני עוד משהו. האם זה אי פעם ייפסק? כנראה שלא בקרוב וזה נורא חבל. אפילו ביום הזה הצבא לוקח לי את כל מה שטוב. לא מספיק שאני הולכת להיות רכוש שלו בעתיד הלא רחוק (טוב, הקצת רחוק) אז גם זה. כמה לא הוגנים יכולים להיות לפעמים החיים?!
ועוד מעט הכל כבר ייגמר, עוד מעט מתחיל היום השמח ביותר של המדינה ואני אצא עם כל העם לשמוח (לא שלא עשיתי את זה מספיק היום). אז יום עצמאות שמח לכולם!!
תנו לגדול בשקט - ערוץ הילדים
ומתי יבוא עלינו
איזה בוקר חינני
שיצהל לו מול פנינו
סתם בוקר חייכני
ושמחת פתאום מהממת
בלי הודעה מוקדמת
תמלא שוב את ליבנו
כשיבוא עלינו
עד מתי הרוח תסיע
עננים ודאגות
ומתי ישוב להפציע
סתם יום תענוגות
יום בלי עצב, יום בלי פחד
כל הארץ מתייפחת
כמו ילדה קטנה זועקת
תנו לחיות בשקט
היא זועקת - אהבוני!
מלחמה אל נא תלמדוני
את אהבתכם הראוני
תנו לגדול בשקט
מה קרה לילדותינו
היפה והתמימה
מי יביא שלום עלינו
ועל פני האדמה
הפרחים ישובו לפרוח
ונשוב לצהול ולשמוח
עם האור ועם התכלת
תנו לחיות כמו ילד
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האינדיאנית