כי החיים הם לא סרט מצויר

הרבה אנשים אומרים שיש לי עיניים יפות.

רוב המחמאות שנותנים לי הן על העיניים שלי על כמה הן גדולות ומיוחדות וכבר היו אנשים ברחוב שעצרו אותי בשביל להגיד לי את זה.

דעותי בקשר לעיניים שלי עדיין חלוקות ויש להן ימים יותר טובים מאשר אחרים.

אולי הדבר שהכי דפוק בעיניים שלי היא העובדה שאני לא רואה טוב ובגלל זה אני צריכה משקפיים. למזלי קיימת המצאה נהדרת שנקראת עדשות והם אלו שבסופו של דבר מאפשרות לי להסתכל על העולם בלי שום גורם חוצץ ומפריע. משקפיים הם לדעתי אחד הדברים הנוראיים ביותר שקיימים, אבל זו רק דעתי, הרי אני מכירה אנשים שנראים די טוב גם עם משקפיים ואיכשהו יצא שרוב האנשים שרציתי אי פעם להיות בקשר איתם הם עם משקפיים.

עיניים זה אחד הדברים המפחידים ביותר שקיימים. אני מאוד פוחדת להסתכל לאנשים ישירות בעיניים כי זה יוצר בשבילי סוג של אינטימיות שאני הרבה פעמים לא מסוגלת להתמודד איתה. להסתכל למישהו עמוק לתוך העיניים תוך כדי שיחה נורא מבלבל אותי. ברגע שאני נבלעת במבט אני נשאבת פנימה ומרגישה קירבה עצומה.

האמת שרק לפני שנה בערך קלטתי שאני נמנעת מלהסתכל לאנשים בעיניים ומאז אני מנסה לעשות את זה הרבה יותר אבל עדיין זה קשה וזה קורה רק כשאני מרגישה מספיק בנוח עם אותו בן אדם שאני מסתכלת לו בעיניים.

ועדיין, עיניים הן דבר מופלא ונפלא..

אלה שתי עיניים מתמונות שונות שלי שצולמו בשני מצבים שונים לחלוטין שלי. אחת מהן צולמה בערך לפני שנה באחד הימים הכי מאושרים שהיו לי בחיים והשנייה צולמה לפני קצת פחות משנה כשהייתי במצב מאוד מבולבל, למרות שעכשיו כשאני מתסכלת על התמונה אני מבינה שבעצם כבר אז הבנתי וידעתי מה אני רוצה לעשות. שתי תמונות של העיניים שלי שאפשר לראות בהן כל כך הרבה. עכשיו אני רואה איך כל מה שחשבתי באותו רגע משתקף בצורה כל כך ברורה בתוך העיניים שלי שלא מסתירות כלום. עין אחת עדיין תמימה, עדיין מקווה ואילו השנייה כבר חכמה יותר, יודעת יותר, מבינה יותר. אבל בכל זאת, בשתיהן זו אני.

ועדיין, עיניים הן דבר מופלא ונפלא..

אוהבת, עדי:)