כי החיים הם לא סרט מצויר

אין רגש יותר הרסני מקנאה. החיים של כולנו כנראה היו הרבה יותר טובים בלעדיו. אבל מצד שני הקנאה מניעה את העולם ובלעדיה האנשונות לא הייתה מגיעה לאיפה שהיא היום.

הימים האחרונים עוברים עלי עם ענן קנאה גדול מעל הראש שלי ואני לא ממש נהנית מהעניין. אני מוצאת את עצמי מקאנת בכל דבר שזז ובכל משהו שמישהו עשה. אני גם רוצה להיות ואני גם רוצה לעשות ויותר מדי דברים נמנעים ממני. אני מרגישה שאני לא ממצאת כמו שצריך את החופש הזה ואנשים אחרים נהנים הרבה יותר ועושים חיים הרבה יותר.

אני יושבת ושומעת את כל הסיפורים של חברים שלי על מה שעבר עליהם ורואה אנשים מצליחים במקומות שבהם אני נכשלת וזה גורם לי לקנא. אני לא מבינה למה הכל לא הולך לי בזמן האחרון. אני מרגישה רע עם הכל ואני מתחילה להתייאש. אני לא מבינה למה זה ככה, למה אני לא וכל השאר כן, זה פשוט לא פיר!
הכל נראה לי כל כך קשה ועדיין, כל האחרים עושים הכל בכזאת קלות.

רק אתמול הייתי שמחה וחשבתי שסוף סוף הצלחתי לגרום לחופש שלי לעלות על המסלול הנכון אחרי פגישה מוצלחת עם מישהו שהקשיב. הלכתי לישון במצב רוח טוב וגם החלטתי לוותר על הזימון שהיה אמור להיות לי היום בשביל שאני אוכל לפגוש חברים לפני שאני נוסעת מכאן. והיום עוד פעם הכל נהרס. שמעתי סיפורים ועוד פעם התחלתי לקנא. פתאום אתמול לא נראה כל כך מדהים כמו שחשבתי. ראיתי איך הכל נהרס לי בראש. אני יודעת שהכל קשור לאומץ שחסר לי ואולי אם הייתי לוקחת את עצמי בידיים יכל להיות לי יותר טוב אבל עכשיו כבר אין לי יותר הזדמנויות. זהו. כולן נגמרו. כל כך קיוויתי שאיכשהו הכל ילך חלק אבל שום דבר לא התממש לי. אני יושבת פה בבית ואנשים אחרים נהנים, נמצאים זה בחברת זה וצליחים להוציא משהו טוב מהחופש הזה.

אני לא אוהבת לקנא וכמו שרנה דקארט אמר (יחי ויקיפדיה) "אין בנמצא מגרעת הפוגעת בשמחתם של בני אדם כמו הקנאה." הקנאה הזאת פשוט הופכת אותי לאדם עצוב. מורידה לי את החשק לעשות דברים ולהתנסות בדברים חדשים. אני לא מבינה מה אני עושה לא בסדר וכנראה שאני אבודה בקטע הזה.

אני מתנחמת בעובדה שלפחות לא יוצא לי לקנא אף פעם במשפחות של אנשים אחרים וזה טוב כי אני הולכת עכשיו לבלות הרבה זמן עם המשפחה שלי וזה לפחות יהיה בידיעה שאין משהו יותר טוב.

אני רוצה שזה יעבור, אני לא נהנית מזה בכלל, זה מוציא לי את החשק מהכל, אפילו מכתיבה.

אוף, תפסיקו להיות כל כך מוצלחים ותפסיקו להנות כל כך הרבה. זה לא כיף ככה. אני רוצה להיות במקומכם.

Out There - The Hunchback of Notre Dame

Safe behind these windows and these parapets of stone
Gazing at the people down below me
All my life I watch them as I hide up here alone
Hungry for the histories they show me.
All my life I memorize their faces,
knowing them as they will never know me
All my life I wonder how it feels to pass a day
Not above them, but part of them

And out there, living in the sun
Give me one day out there, all I ask is one
To hold forever, out there
Where they all live unaware
What I'd give, what I'd dare
Just to live one day out there!

Out there among the millers and the weavers and their wives
Through the roofs and gables I can see them
Everyday they shout and scold and go about their lives
Heedless of the gift it is to be them
If I was in their skin, I'd treasure every instant

Out there, strolling by the Siene
Taste a morning out there, like ordinary men
Who freely walk about there
Just one day, and then I swear I'll be content
With my share
Won't resent,
won't despair,
Old and bent,
I won't care
I'll have spent one day out there!