כי החיים הם לא סרט מצויר

טוב, אז היום אנחנו מסיימים.

היום אנחנו עולים על אוטובוס משותף בדרך לבאר-שבע בפעם האחרונה.

היום אנחנו נפרדים.

כבר אתמול פונו כל החדרים שבמשך השבוע נצבעו בלבן.

ניפרדנו מהם וזה היה מאוד כואב ועצוב.

למרות התכנון לעשות לילה לבן, כמו רבים אחרים גם אני נכנעתי בסוף והלכתי לישון אי-שם בין 3 ל-4.

ישבנו וכתבנו אחד לשני בספרי מחזור (שדרך אגב יצאו ממש מוצלחים) והיה ממש משחרר.

סוף סוף הייתה לי שיחה עם תומר והרגשתי שקצת פיספסתי אותה. לא נורא, כנראה שהיא לא הייתה מספיק חשובה לי..

היו לי עם כמה שיחות עם כל מיני אנשים במכינה, בעיקר עם הבנים, אבל לא יותר מדי.

היום גם נקבל תיקים עם הכיתוב של מכינת הנגב ויהיה לי עוד תיק שאני אפילו ארגיש גאה להשתמש בו.

אני מקווה לא לבכות הרבה כי זאת בסך הכל פרידה. וחוץ מזה שממילא אני אראה את כולם ביום שישי במסיבה.

זהו, יום אחרון במכינת הנגב יוצא לדרך.

בהצלחה!