אז מה עדיף? להיות בראש של קבוצה מסוימת, אפילו שהיא לא בהכרח ה-קבוצה (כי תמיד יש כאלה שיהיו יותר טובים ממני) או להיות הזנב אבל תמיד לגעת קצת בכוכבים.
לפני שבוע וחצי נכנסתי לקבוצה חדשה - אנשים חדשים, איכויות חדשות וחברויות חדשות. קבוצה ממש איכותית של הקורס שאני נמצאת בו בצבא (הקורס השווה ביותר בבה"ד!). והנה, אני מוצאת את עצמי בפוזיציה חדשה וכמעט לא מוכרת לי - הראש. אני מרגישה טוב בקבוצה הזאת, אני מרגישה שאני יודעת מה אני רוצה וגם מצליחה להשיג את זה. אני מרגישה שמבחינה חברתית הולך לי טוב וכמובן גם מבחינה הישגית. יש לי דעה מגובשת ואני מצליחה ליישם אותה וגם לפעמים להעביר אותה הלאה לאחרים. זה חדש לי הקטע הזה כי עברתי אחורה על בערך 5 השנים האחרונות וגיליתי שבהן תמיד השתייכתי לקבוצות מאוד איכותיות (מש"צים, מד"צים, י"ב 5, מכינה) ותמיד היו אנשים הרבה יותר בולטים והרבה יותר משפיעים ואני הייתי אי-שם. תמיד אמרו לי שאני בן-אדם שקט, יותר מפעם אחת שמעתי את הביטוי "מים שקטים חודרים עמוק", אמרו לי שאני צריכה יותר להיפתח אבל ידעתי שהייתי נפתחת יותר אם הייתי מרגישה בנוח לבטא את עצמי. תמיד הייתי בינונית והיה נדמה שאני לא באמת שואפת ליותר. לא קיבלתי הצטיינות, ולא התמדתי בהדרכה או בוועדות אבל ידעתי שככה טוב לי. עכשיו הגעתי למקום חדש, וסוף סוף, אחרי כל השנים האלו, אני זאת שמרגישה משפיעה. אני באמת מקווה שיהיה טוב כי פתאום יש הרבה יותר לחץ בעיקר עצמי, להצליח. מצד שני, אני גם חושבת שלולא אותן שנים אחרונות שבהן זכיתי להיות הזנב ולמדתי מאחרים כל כך הרבה וגיליתי מלא דברים על עצמי (ובעיקר בשנה האחרונה), לא הייתי מי שאני היום ולא הייתי יכולה להגיע למצב שאני מרגישה מספיק בטוחה להביא את עצמי. זאת הרגשה ממש טובה! התחלה ממש טובה לשנה החדשה!
אז שתהיה שנה טובה ושנהיה לראש ולא לזנב!!!
ולסיום, שתהיה שנה של אהבה טהורה!!
(מתוך הנסיכה הקסומה - הספר היפה ביותר בעולם)
"אני אוהבת אותך," אמרה מרגנית. "אני יודעת שזה בטח קצת מפתיע, מפני שעד כה רק בזתי לך והשפלתי אותך ולעגתי לך, אבל אני אוהבת אותך כבר כמה שעות עכשיו, וכל שנייה, יותר. לפני שעה חשבתי שאני אוהבת אותך יותר מכפי שאישה כלשהי אהבה פעם גבר, אבל חצי שעה לאחר מכן ידעתי שמה שהרגשתי קודם היה כאין וכאפס לעומת מה שהרגשתי באותו רגע. אבל עשר דקות אחר כך הבנתי שכל באהבה הקודמת שלי היא שלולית לעומת האוקיאנוס הגועש לפני סערה. העיניים שלך כאלה, ידעת? טוב, עכשיו אתה יודע. לפני כמה דקות הייתי? עשרים? כבר תיארתי את רגשותיי עד אז? לא משנה." מרגנית עדיין לא הייתה מסוגלת להביט בו. השמש עלתה עכשיו מאחוריה; היא חשה בחומה על גבה, וזה נסך בה אומץ. "אני אוהבת אותך עכשיו כל כך הרבה יותר מאשר אהבתי לפני עשרים דקות, שאי אפשר בכלל להשוות. אני אוהבת אותך עכשיו כל כך הרבה יותר מאשר אהבתי כשפתחת את דלת הבקתה שלך, שאי אפשר בכלל להשוות. אין מקום אצלי בגוף לשום דבר מלבדך. הזרועות שלי אוהבות אותך, האוזניים שלי מעריצות אותך, הברכיים שלי רועדות מרוב חיבה עיוורת. המוח שלי מתחנן שתבקש ממנו משהו כדי שיוכל לציית. אתה רוצה שאלך אחריך עד סוף ימיך? אני אעשה את זה. אתה רוצה שאזחל? אני אזחל. אני אשתוק בשבילך ואשיר בשבילך, או אם אתה רעב תן לי להביא לך אוכל, או אם אתה צמא וכלום לא ירווה אותך חוץ מיין ערבי, אני אלך לערב, למרות שהיא בצד השני של העולם, ואביא לך בקבוק לארוחת הצהריים. כל דבר שאוכל לעשות למענך, אעשה; כל דבר שלא אדע לעשות, אני אלמד למענך. אני יודעת שלא אוכל להתחרות מול הרוזנת ביכולת או חוכמה או משיכה, ואני ראיתי את המבטים שהיא נעצה בך. וראיתי את המבטים שאתה נעצת בה. אבל תזכור, בבקשה, שהיא מבוגרת ויש לה עניינים אחרים, בעוד אני בת שבע-עשרה והעניין היחידי שלי הוא בך. וסטלי יקר - אף פעם לא קראתי לך ככה, נכון? - וסטלי, וסטלי, וסטלי, וסטלי, וסטלי, - וסטלי יקר, וסטלי נערץ, וסטלי מתוק ומושלם, תלחש שיש לי סיכוי לזכות באהבתך."...
..."תפסיקי כבר לדבר על הרוזנת! עשי לי טובה. לפני שאני אשתגעעעע!"
מרגנית הביטה בו.
"את לא קולטת מה קורה פה?"
מרגנית נדה בראשה.
גם וסטלי נד בראשו. "אף פעם לא היית מבריקה במיוחד, אני מניח."
"אתה אוהב אותי, וסטלי? זה העניין?"
הוא לא האמין למשמע אוזניו. "אם אני אוהב אותך? אלוהים, אם האהבה שלך הייתה גרגיר חול, שלי הייתה יקום של חופים...
...נשארתי כל השנים האלה בחורבה שלי בגללך. למדתי שפות בגללך. חיזקתי את גופי כי חשבתי שתהיי מרוצה מגוף חזק. חייתי את חיי עם תפילה בלבי שבאיזה שחר פתאומי אולי תעיפי לעברי מבט. לא ידעתי רגע, במשך שנים, שבו מראך לא טלטל את לבי בין צלעותיי. לא ידעתי לילה, שבו פנייך לא ליוו אותי עד תרדמה. לא היה בוקר, בו לא פרפרת מאחורי עפעפי המתעוררים... האם משהו מזה חודר אלייך, מרגנית, או שאת רוצה שאמשיך?"
"לעולם אל תפסיק."
"לא היה עוד - "
"אם אתה מקניט אותי, וסטלי, אני פשוט הולכת להרוג אותך."
"איך את יכולה אפילו לחלום שאני מקניט אותך?"
"טוב, לא אמרת אפילו פעם אחת שאתה אוהב אותי."
"זה כל מה שנחוץ לך? פשוט מאוד. אני אוהב אותך. בסדר? רוצה את זה בקול רם? אני אוהב אותך. שאני איית את זה? אל"ף-נו"ן-יו"ד אל"ף-ו"ו-ה"ה-בי"ת אל"ף-ו"ו-ת"ו-כ"ף סופית. רוצה את זה מהסוף להתחלה? אותך אוהב אני."...
...הוא הושיט לה את ידו הימנית.
מרגנית גילתה שקשה לה לנשום.
"להתראות."
היא הצליחה להושיט את ידה הימנית לשלו.
הם לחצו ידיים.
"להתראות," אמר שוב.
היא הנהנה קלות בראשה.
הוא עשה צעד שלישי ועדיין לא הסתובב.
היא הביטה בו.
הוא הסתובב.
והמילים נקרעו מתוכה: "בלי נשיקה אחת?"
הם נפלו זה לזרועות זו.
תודו שזה עושה משהו בלב,
שנה טובה,
עדי:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האינדיאנית