כי החיים הם לא סרט מצויר

מזל טוב לי, אני סטודנטית!

השבוע התחילו הלימודים בערך (יש שביתה). ואני כולי כל הזמן בהתרגשות עילאית. משהו טוב כזה והרגשה טובה כזאת כבר לא היו לי מזמן. וביחד עם החזרה שלו מחו"ל, אין מישהו מאושר ממני..

גם אני בעצמי חזרתי מחו"ל. הייתי בטיול מדהים עם כל המשפחה שלי לקוסטה ריקה. נהניתי המון וזה בכלל לא מובן מאליו עם המשפחה וגם צברתי הרבה חוויות. ועדיין, שום דבר לא הכין אותי לחווית השבוע הזה שבעצם רק חצי ממנו עבר.

אני חיה! המון זמן לא הרגשתי ככה. לא הרגשתי חיה באמת. ועכשיו בבום קיבלתי כזאת חיות שאני פשוט חייבת לפרוק חלק. כי כמובן שעם כל החיות הזאת באות גם הרבה התלבטויות וקושיות לא פשוטות בכלל.

רק לפני שבוע חזרתי מחו"ל שכאמור היה מדהים ברמות שקשה לתאר (אז אני אחסוך את התיאור) וכמעט כל יום עשיתי המון. ערב אחד נפגשתי עם אנשים שאולי הם לא בדיוק חברים אבל היה ממש נחמד ולא הרגשתי איך הזמן עובר מהר. כבר למחרת יצאתי לטיול בפארק נשר ואחריו היה גם פיקניק ביערות הכרמל. יום אחר כך באתי למלאך שלי שסוף סוף התפנה אלי מלימודיו ועשינו יום כיף ביחד שכלל הכנת רביולי מאפס והרבה אהבה. בערב למחרת יצאתי עם חברים לבית הקפה החביב עלי (זה הבית קפה שאני בכנות יכולה להגיד שקרו לי בו הרבה מאוד דברים משמעותיים בזמן שישבתי שם עם אי-אלו אנשים.) ואולי איזשהו קסם פעל כמו תמיד כשזה קשור אליו. ופתאום הוא הופיע  הולך ברחוב ומתנדנד קלות, מציץ לתוך בית הקפה ורואה אותי. איך קפצתי עליו.. הוא ישר רצה שניפגש וכמובן שלא יכולתי לסרב. באנו אלי ונשארנו ערים עד השעות הקטנות ביותר, מדברים, צוחקים ומחליפים חוויות ובעיקר מצליחים לבלבל אחד את השניה עד כדי הסתבכות קשה במיוחד. אחרי מעט מאוד שעות שינה קמתי ונסעתי לטכניון ליום הכוון שלפני פתיחת הלימודים. הייתי נורא עייפה אז ההתרגשות קצת הייתה חסרה (היא באה קצת אחרי זה) אבל עדיין היה מאוד מעניין וגם קצת מעצבן בקטע שבו קראו את השם שלי בגלל שקיבלתי מלגת שקר כלשהי והייתי צריכה לעמוד מול כל הפקולטה שלי שאני בכלל לא מכירה. ראיתי המון אנשים שאני מכירה. נראה לי שהולך להיות כיף! אחרי הצהריים נסעתי עם טל להוציא רב-קו עם הכרטיס סטודנט החדש שהיה בידינו. בגלל השביתה לא למדתי ביום שני וביליתי את רוב הבוקר בהכנה של ההדרכה שהייתה לי בצהריים. ההדרכה הייתה סבירה, לא קל להשגיח על חבורת ילדים קטנים ותזזיתיים לגמרי לבד אבל זו העבודה שלי כרגע וכנראה שהיא אחת היותר טובות שקיימות בסביבה. אחרי ההדרכה הלכתי לנגה במטרה לתמוך וגם להתייעץ. ניסיתי לתמוך אבל זה לא תמיד הכי קל וכנראה שפעולות התמיכה ימשיכו גם בימים הקרובים. העצות שקיבלתי היו מעוררות מחשבה ואולי אפילו חכמות אבל עם כל הטירוף של השבוע הזה, החלטתי בלי הרבה מחשבה ובצעד פזיז למדי, להתעלם לחלוטין מהעצות וללכת אחרי הלב. אין לי מושג אם בחרתי נכון ורק ימים יגידו.. היום פתחתי את הבוקר מוקדם בשביל להתרגל לשגרה. לא היה לי יותר מדי מה לעשות אז החלטתי לעשות קצת כושר ולשחרחר אנרגיות. זה עבר לכמה דקות אבל אני יותר מדי לא בכושר אז לא. הלכתי לבקר אותו בדירה החדשה שלו שנמצאת במרחק ממש טוב ממני. דיברתי הרבה, ניסיתי להסביר ולהבין ולקוות. נראה לי שבסוף הגענו להבנה אבל בתוך עצמי נשארתי מאוד מתוסכלת. אני עוד צריכה להבין עם עצמי מה טוב לי. וזה לא פשוט בכלל. חזרתי לבעיה שהייתי איתה לפני חצי שנה רק שעכשיו היא התגברה בגלל הגעגוע והציפיה שלי ועכשיו גם כל הקלפים על השולחן. (בסוף הכל מתחיל ונגמר בקלפים איתו...) בסוף הפגישה הייתה שאלה שנותרה חסויה ועכשיו אני אוכלת את עצמי מסקרנות למרות שיש לי איזשהו מושג (אולי..). יצאתי ונסעתי עם טל לעבר השיעור הראשון שלנו בכימיה. פתאום נחתה עלי כל ההתרגשות ובקושי יכולתי לכתוב. בסיום השיעור עוד הסתובבו קצת והיה ממש כיף. בערב הלכתי עם הדס אחותי המדהימה להליכה בים ודיברנו בלי הפסקה במשך 3 ק"מ בערך. גם מחר אין לימודים אבל אני אלך עם טל לבריכה וננצל את העובדה שאנחנו יכולות..

אני פשוט חיה וזאת הרגשה מדהימה. קצת מבלבלת ובכל זאת, מדהימה. כבר הרבה זמן לא הרגשתי טוב עם אנשים כמו שאני מרגישה עכשיו. אנשים אוהבים אותי ואני יכולה להחזיר להם אהבה. יש לי הרבה ביטחון בעצמי וזה כיף. כיף חיים. כיף לחזור ולחיות את החיים בכזאת עוצמה. הלוואי שאני אמשיך להרגיש ככה תמיד.

אוהבת את החיים האלה, עדי:)