כי החיים הם לא סרט מצויר

אני פשוט נוראית עם כל המצבי רוח שיש לי..

מה שלמדתי לפחות זה שאם אני מדברת עם אנשים זה עושה לי רק טוב כי אז הם קצת ממתנים אותי ומרגיעים אותי. אני מקווה שאני אצליח להפנים את זה.

היום הבנתי שיש גם מציאות ושמעבר לחלומות, יש מציאות שהיא באמת טובה. יש לי הרבה סיפוקים בחיים ואני פשוט צריכה למצוא אותם ולהתענג עליהם למשך יותר זמן.

אני כבר 5 חודשים בתפקיד שלי ואני קידמתי בו הרבה דברים ועזרתי להרבה משימות וללא ספק עשיתי לתפקיד יחסי ציבור הרבה יותר טובים ממה שהיה לו קודם. כן, אני רוצה להמשיך להתקדם, אבל אולי בגישה יותר מציאותית. אולי דווקא אם אני אצליח להרים תפקיד שלא היה משהו, זה יהיה גם כן הישג למרות שכביכול זאת לא חוכמה כי כל דבר יהיה שיפור. אבל אני יודעת שזה לא ככה וכשרק נכנסתי לתפקיד, כל הזמן אמרו לי שאני נכנסת לנעליים גדולות וכו'.

אולי גם תהיה לי דירה בקרוב יחד עם חברים והרבה יותר קרוב לבסיס. אני כבר די מצפה לזה ולמרות שכבר התרגלתי לבית כל יום, אני יודעת שזה לא יהיה יור מדי חסר וזה רק ישפר לי את איכות החיים.

מחר ערב שבועות ואני ביום חופש. מיכאל יוצא ונראה לי שגם כולם. קצת משפחה וחברים אף פעם לא מזיק במיוחד שאני יודעת שהחודש הקרוב הולך להיות מטורף מבחינת עבודה.

הכנתי למיכאל מתנה מגניבה שאני מקווה שהוא יאהב. השקעתי בה הרבה מחשבה ואני באמת מקווה שהיא תתקבל כמו שצריך כי ממש בא לי להראות לו כמה אני אוהבת אותו וכמה הוא חשוב לי.

התחיל הקיץ וזה אומר רק דבר אחד - ים! אולי לא יהיו לי יותר מדי ימים של ים אבל עדיין, אני אשתדל כן ללכת לפעמים לים אפילו אם זה יהיה רק לשקיעה או משהו כזה.

מחר אולי אני הולכת להסתפר :/ שום דבר עדיין לא הוחלט סופית אבל אולי זה יקרה, בא לי שינוי כבר המון זמן ואולי זה הזמן (זה היום, זה הרגע).

החיים טובים!

לילה טוב!

עדי:)

אז זהו, שלא!

לפחות לא לי. ודווקא יש לי חלומות. אולי לפעמים אני מדחיקה אותם קצת ומתחילה לחשוב שהחיים שלי כבר חסרי כל ייחוד ושאני בחיים לא אמצא את עצמי אבל בעצם יש לי חלומות וכנראה שמרוב ייאוש כבר שכחתי מהם.

כל אחד מתעניין בדברים מסויימים, יש כאלה שמתעניינים במחשבים ויש כאלה שבספורט או באומנות. אני גם מתעניינת בכל מיני תחומים רבים ומגוונים. בשירות שלי יצא לי להתעסק עם כל מיני נושאים, מעניינים יותר ומעניינים פחות. לפני כמה זמן נודע לי שמישהו שמתעסק בתחום שממש מעניין אותי עוזב וקיוויתי שאולי אני אזכה להחליף אותו - כמו שחקן ותיק שעוזב את הקבוצה ואני אזכה לעלות במקומו מנבחרת הנוער לנבחרת הבוגרים כי מתפנה המקום.

לצערי, אף אחד לא מכיר ברצונותי ובכשרוני וברצון שלי להתעסק עם החלום ולכן ככל הנראה שעוד חלום נגנז ונכנס למגירת הפספוסים.

דווקא התחלתי לקבל סוף סוף מוטיבציה ועכשיו אני מרגישה שהיא שוב נעלמת לה וזה ממש חבל. לקבל את התפקיד הזה זה בדיוק מה שחסר לי בשביל להרגיש שמה שאני עושה בצבא באמת משמעותי וטוב. כרגע אני לא באמת מרגישה את זה ודי באסה לי. היו לי כל כך הרבה ציפיות ואני אף פעם לא לומדת ואז אני כל פעם מחדש מתאכזבת.

אולי לפחות אני אזכה בדירה בקרוב (אם הכל ילך לפי התוכנית) ואז אני אוכל להיות קצת יותר שמחה מהחיים האלה שמפילים עלי כל שניה הפתעה חדשה. אמנם אני אוהבת הפתעות אבל לא עד כדי כך...

כרגיל צריך ללכת לישון מוקדם כי אני קמה יותר מדי מוקדם ואולי מחר הכל יראה יותר טוב, אני אתפוס כמה אנשים לשיחה ונראה, יש קטע כזה בחיים שבסוף הכל נוטה איכשהו לכיוון הנכון ומסתדר (גם אם בצורה מעוותת כלשהי) וכנראה גם עכשיו יקרה משהו דומה (?)

לילה טוב ותשמרו עליכם כל המלאכים אי-שם בשטח בין תרגיל לנסיעה

באמצע שבוע יש מן רגיעה כזאת. אין לי מושג למה אבל תמיד הידיעה שאני לא בהתחלה ולא בסוף, מביאה אותי לאיזושהי השלמה עם המצב.

דווקא לקראת הסופ"ש אני מתחילה להיות עצבנית, אני מתחילה לחשוב, ומשם זה רק הולך ומתגלגל לדברים לא טובים שיקרו אח"כ כמו הסתגרות בחדר במצב של דיכאון טוטאלי כשכל מי שהתקשר אלי סונן באכזריות (כולל כאלה שממש דאגו לי). כנראה פשוט אין לי זמן לחשוב. זה טוב, נראה לי..

לא צריך לחשוב יותר מדי, או לפחות במידה ובהגבלה על התחומים שעליהם אני מעמיקה במחשבות. אני צריכה לחשוב על דברים חיוביים, על העתיד, על תוכניות, ועל המימוש שלהן. ופשוט להפסיק לחשוב על עצמי ועל כל הפאקים שלי. אם אני אצליח זה באמת יהיה טוב. זה בטוח ישפר את ההרגשה שלי.

אני גם צריכה להעיז יותר. כלומר, אין ספק שכרגע אני במצב של חוסר חיים בגלל הצבא, אבל אני עדיין צריכה לנסות להפיק כמה שיותר מהזמן שיש לי, וסתם להישאר בבית ברגזנות לא יעזור.

אני גם צריכה להפסיק לכעוס על עצמי על כל הדברים שאני מפספסת ולהתחיל לחיות פשוט מיום ליום ומחוויה לחוויה.

הכי חשוב עכשיו נראה לי, זה שאני אפסיק לדחות דברים (כמו ללכת לרופא או לכתוב למיכאל או לדבר עם כל מי שהתקשר אלי והתעניין בשלומי לאחרונה וגם לא כל כך לאחרונה). אני יודעת שלא מספיק להגיד וצריך גם לעשות אבל בכל זאת, אולי משהו מחלחל אלי עכשיו.

יכול להיות שאני גם סתם במצב רוח טוב כי יצאתי מוקדם וצפיתי במירוץ חיפה שזה גרם לי למן הרגשה של התעלות, ויכול להיות שאני אחזור לדיכאון המעצבן הזה שלי. אבל עדיין, אולי בסוף יצא ממני משהו טוב...

המשך שבוע מוצלח,

עדי:)