לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כי החיים הם לא סרט מצויר


כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים

Avatarכינוי:  האינדיאנית

בת: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2012    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

3/2012

משהו חדש


מישהי שמה את השיר הזה בפייסבוק והוא גרם לי לחשוב. זה הרי מה שאני הכי טובה בו - לחשוב. לשבת כל היום ולא לעשות שום דבר אחר חוץ מלחשוב. זה כיף והכל אבל לפעמים גם זה עובר קצת את הגבול.. אז ישבתי וחשבתי על השיר ועל מה הוא אומר ובעיקר רציתי. רציתי את הדבר הזה שהשיר מדבר עליו, את ההרגשה הנפלאה הזאת של ההתאהבות, של הכמיהה, של לחשוב על מישהו 24 שעות ושכל דבר הכי קטן מתקשר אליו והוא פשוט לא יוצא מהראש. ההרגשה הזאת של ההתאהבות שחייבת להתפוצץ ובסוף מוצאת לעצמה דרך לכתיבה. וואו, כמה פוסטים מילאתי פה על הנושא הזה. ואני נורא רוצה לחזור ולכתוב עוד המון כאלה. כי למרות הייסורים של התחושה, זה פשוט כיף.

אני יודעת שכולם די מקנאים בי על מה שיש לי ולכן כמובן שאני אקנא בהם בחזרה על מה שיש להם (או אין להם). ככה זה פשוט. 4 שנים זה לא צחוק. אמנם היו לי רגשות התאהבות במשך השנים האלו אבל ניסיתי להדחיק אותם כמה שרק הצלחתי ולרוב אפילו התעלמתי מהם לחלוטין. אבל הרגשות שאני נשארת איתם ובמיוחד עכשיו פשוט לא מספקים את המוח הקטן והחושב שלי. עכשיו אני פשוט מתגעגעת, חושבת מחשבות על העתיד ועל מה שיהיה אם רק הכל ילך כמו שצריך. נהנית מלדמיין אותנו ביחד בעתיד שלנו בתקווה מאושרים. יחד עם זה יש גם המון פחד כי אני יודעת שאלו הרגשות היחידים שיהיה לי מעכשיו והלאה. זה רגשות נחמדים ומאוד מחממים ומנחמים אבל הם לא בוערים בי. חסרה בי האש הזאת. כרגע הלהבה של הגעגוע קצת גדלה כי לא ראיתי אותו כבר תקופה אבל איתה דעכה הלהבה של התשוקה שקודם הייתה העוצמתית ביותר.

אחר כך חשבתי על השיר עוד קצת כי הוא דווקא נורא שימח אותי כשהקשבתי לו ולא העציב אותי כמו המחשבות הנ"ל. קודם כל, המוסיקה שלו שמחה כזאת אז אולי זה קשור אבל נראה לי שזה בעיקר קשור לכותרת שלו ולהתחלה של הפזמון. כי בסופו של דבר, בכל החיים האלה, דברים תמיד קורים בזמן נכון. אני לא תמיד מודעת אליהם אבל הם תמיד שם, קורים, בדיוק בזמן שהם אמורים לקרות. לא, אני לא מהאלה שמאמינות בגורל (יותר מדי), אבל אני מאמינה בחיים. והרצון הזה, הכל כך חזק לחיות, הוא זה שמניע את הדברים וגורם להם לקרות. אני יודעת שהרבה דברים יכולים לקרות בכל רגע ושאני יכולה להשפיע עליהם במידה מסוימת או לא להשפיע בכלל (אני לרוב יותר נוטה לשם בגלל פחדנות אישית שלי). אבל אני גם למדתי לא להצטער כשאני מסתכלת אחורה. אלא רק ללמוד. להסתכל אחורה, לחשוב (כמובן) על כל הדברים שהם קרו ולהבין למה הם קרו דווקא מתי שהם קרו ופשוט להסביר לעצמי למה היה הכי נכון שהם יקרו. אולי זה קצת מסוכך אבל זה עובד וזה לרוב מפשט לי את החיים. אני מעדיפה להישאר נאיבית כל עוד אפשר. כיף לי ככה. ככה מכירים אותי ובגלל זה אוהבים אותי.

אז כן, לפני שבועיים משהו חדש התחיל. התחיל סמסטר חדש ודי מעניין. ומשום מה, די נפנפתי אותו לכל הרוחות. לא רציתי להכיר בו כי מנסיון של הסמסטר הקודם, הוא לא הולך להיות קל ועכשיו עוד יותר לא קל כי אני לבד. בלי התמיכה. אבל די, אני לא יכולה להתעלם ממנו. הוא שם והוא רק ממשיך להתקדם ואני חייבת לתפוס אותו כמה שיותר מהר. החלטתי לתעל את התחושה הזאת שאני כל כך רוצה להרגיש אל ההתחלות שלי בחיים. לא לעמוד מנגד ורק לבהות בתקווה שמישהו יבהה בי בחזרה אלא לתפוס את הלימודים בשתי ידיים ולהנות באמת מכל רגע כי אלו החיים וחייבים להנות מהם כמה שרק אפשר.

אני באמת מאמינה שהתחושה הזאת לא תופסת רק להתאהבות אלא לכל אותם דברים חדשים ומרגשים. אמנם אני כבר לא הצעירה שהייתי לפני חצי שנה כשרק התחלתי ללמוד. אבל אני עדיין מתרגשת. אמנם כבר עברו שבועיים אבל עדיין מגניב אותי לקום כל יום ראשון וללכת לשיעור גנטיקה על הבוקר כי אלו החיים שאני בחרתי ואני באמת אוהבת אותם. אני פשוט צריכה לא לשכוח את זה כי אז אני נעלמת לעולם שכולו בהייה (בעיקר במסך מחשב) ובלי שום עשייה. עולם ריקני שאחר כך אני מגלה שהוא עושה לי רע ואז עצוב לי.

אני רוצה לשמוח, אני רוצה לחייך כל בוקר ולדעת בביטחון מלא שטוב לי. בשביל זה אני צריכה את הדברים החדשים האלו שיערערו אותי ויזכירו לי שאני חיה ושטוב לחיות. אז יש לי עדיין הזדמנות להתחיל מחדש ולהתרגש. ועוד מעט גם תתחיל התקופה הנפלאה של האביב ואחרי זה הקיץ. הרבה תקופות והתחלות שאני יודעת שיעשו רק טוב. כיף לי. אני רק צריכה לזכור ש..



משהו חדש מתחיל

משהו מתחיל מתגלגל ברחובות 
משהו אחר יורד במדרגות 
משהו קורה, תופס לו בזנב 
משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו 
מישהו מוכר עומד ומסתכל 
אמצע הרחוב ומישהו אוכל 
כמה רעשים הופכים כבר למקצב 
משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו 

דברים קורים תמיד בזמן נכון 
באים הולכים בין ההמון 
את עיניי תראי, ומגע מקרי בי 
ניסים קורים, הכול עוד אפשרי 
האם פתאום את תעברי? 

ערב שוב יורד לעיר העסוקה 
חושך מתגנב, מונית שם מחכה 
חתול רחוב קטן גווע ברעב 
משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו 
ריח מתוקים מציץ מהחלון 
שם במרחקים עולה כבר אור ראשון 
קטע של רחוב כורע מתחתיו 
משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו 

דברים קורים תמיד בזמן נכון... 

כל הנקודות כבר מתחברות לקו 
משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו 

דברים קורים תמיד בזמן נכון... 

רגע של שלווה, אני עוד פה לבד 
זוג צעיר עובר, מחזיק לו יד ביד 
מעבר לפינה פנים, חיוך רחב 
משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו... 
מתחיל אצלי עכשיו...
נכתב על ידי האינדיאנית , 24/3/2012 19:21   בקטגוריות שירים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Aldebaran ב-8/10/2012 23:29
 



הרגשה של לבד


הי עדי! מה קורה? מה את עושה פה? קפצת לבקר, כמה טוב לראות אותך. מה קורה איתך? איך הולך ולמה באת לפה פתאום?



למה באתי?! כי הייתי צריכה. כי זה המקום שאליו אני בורחת תמיד כשקשה, כשאין אף אחד שיקשיב. ועכשיו זה ככה. אין אף אחד. לא לתמיד אבל עכשיו. הוא נסע. הלך לו לטייל ולא יחזור עוד הרבה זמן. המלאך שלי שבלי לשים לב כל כך נקשרתי אליו עד כדי שגעון. אני מרגישה כאילו כפו עלי עכשיו גמילה ממשהו כל כך בסיסי כמו אוויר. אני משתגעת לאט לאט. כל יום מחדש אני אוגרת המון כוח רק כדי להמשיך עד הסוף ולהירדם לקראת היום הבא. אני בוכה המון ועדיין כשאני מדברת איתו אני צריכה לשמור על שמחת חיים כל כך מזוייפת כדי שיהיה לו טוב. כי זה הכי חשוב כרגע. זה הזמן שלו. החלום שלו (וגם קצת שלי).



כבר שבועיים לתחילת הסמסטר ואני עדיין בשלי. לא מסוגלת לכלום. לא מצליחה להביא את עצמי לעשום משהו פרודקטיבי. כלום. אני אבודה בלעדיו. רק יושבת, רואה סדרות במחשב, משחקת קצת, משפחה וזהו. יש לימודים והם מעניינים אבל לא מספיק. אין לי כוח. אני רוצה להיות שם איתו. אפילו רק לכמה שעות. לראות אותו. לחבק אותו. להרגיש בטוחה ולהפסיק לבכות. נמאס לי להיות אמיצה כל כך כל הזמן. אני לא אצליח להחזיק ככה עוד הרבה. הוא האומץ שלי והוא הלך. 



ידעתי שיהיה קשה אבל לא ידעתי כמה. בחודש שלפני ניסיתי לגרום לזה לעבוד איכשהו בראש לי. הכחשתי הרבה, רבתי איתו לא מעט, אהבתי המון, ואפילו חשבתי על פרידה כדי שאני אוכל ליצור חוויות משלי בזמן שהוא חווה את הטיול הגדול. ואז הזמן עבר והוא נסע. ואני נשארתי בכלום שלי. בריקנות הנוראית הזאת. 



ואין אף אחד. כל מי שיכול להיות שם, לא יכול להיות שם באמת. אף פעם לא. סתם תחליף זול. אף אחד גם לא יבין. אין אף אחד שיכול לדעת מה אני מרגישה. זה מצב הזוי. במיוחד אחרי שבשנה האחרונה התקרבנו המון. דיברנו כל יום ה-מ-ו-ן. אין לזה תחליף. לחבר הכי טוב. למאהב במושלם. לנשמה התואמת. ובאמת שאף אחד לא מבין. ניסיתי להסביר, ניסיתי לספר מה אני מרגישה אבל לאף אחד לא באמת אכפת. לא ציפיתי למשהו מיוחד אבל זה המצב ועדיין קשה להשלים איתו. קשה להתמודד.



אני יודעת שאני מתבכיינת אבל מה אפשר לעשות. הקרקע הבטוחה שלי להתבכיינות הלכה לה. ועכשיו בנוסף להכל גם אין תשובה. רק אני וההד. ואז שקט. ורק שיר אחד מתנגן Leaving On A Jet Plane. השיר שהוא שלח לי לפני שהוא נסע. מתנגן בלופים. כל יום, כל היום. לפחות אני כבר לא בוכה כשאני שומעת אותו ואני כבר כמעט יודעת אותו בעל פה. חוץ מהשיר יש בחדר שלי את הבלון. הבלון שהוא נתן לי בוולנטיין. כבר לפני יותר מחודש והוא עדיין בחדר שלי מרחף על התקרה. רוב באוויר שהיא בתוכו כבר יצא ועדיין נשאר לי לב אדום קטן ומצומק מרחף לו מעל המיטה שלי מחכה. קיבלתי גם מפה. אפילו ממוסגרת והכל וגם כמה סיכות. כל פעם שאנחנו מדברים אני שמה סיכה ועוקבת אחריו לאן שהוא הולך. כשאנחנו מדברים אני בוהה במפה ומנסה לדמיין מה עובר עליו ואם הוא נהנה. אני מאוד מקווה שכן. כרגיל הוא לא אומר יותר מדי וזה כנראה דבר טוב. אני מקווה.



פשוט אין תחליף. אין תחליף לכל השיחות שלנו, הצחוקים, החיוכים. אני מנסה לחשוב אם יש מישהו שיוכל לעזור לי וזה רק מעציב אותי כי אני מבינה שאני לבד. יש אנשים מסוימים שאני יודעת שלרוב אני יכולה לפנות אליהם עם כל בעיה אבל אני גם יודעת שאני ארצה את הקרבה שלהם אולי יותר מדי וזה לא כדאי. אני משתדלת לא להרחיק את עצמי מהם לגמרי אבל אין ספק שאני צריכה לשמור על מרחק מסוים וזה קשה ולבד. ויש את אלו שהם יכולים להיות שם ולתמוך לפעמים אבל הם פשוט לא ממש קרובים. הם אלו שחברים רק כשטוב ובשביל החברות איתם אני צריכה שיהיה לי טוב - בעיה.



אני רוצה לצאת מזה ולא כל כך מצליחה. אני יודעת שזה זמני והכל ועדיין אני לא מצליחה לגרום לעצמי לקום ולחיות כרגיל כי זה לא הכרגיל שלי ואני לא רוצה שזה יהפוך להיות הכרגיל שלי. אני לא רוצה שדברים ישתנו ובכל זאת הם משתנים כל הזמן לרוב בכלל בלי התחשבות ברצונות שלי. חשבתי שאני כבר אהיה רגילה ועדיין, כל פעם מחדש אני מקבלת את השוק וצריכה להקים את עצמי מחדש על הרגליים והפעם גם אין לי שום תמיכה. אני ממש מרגישה שחלק ממני חסר. וכרגע, בנוסף לכל הדברים החסרים הברורים גם חסרה לי תשובה, חסר לי הסבר או עצה על איך להמשיך מכאן, על איך להתמודד ולקום על הרגליים. איך לדאוג לעצמי ולוודא שהחיים שלי ימשיכו ולא יידרדרו למקום שאני אצטער עליו אחר כך.


כרגע אני גוררת יום אחרי יום ומקווה שאיכשהו יהיה בסדר..



 Leaving On A Jet Plane


All my bags are packed I'm ready to go
I'm standin' here outside your door
I hate to wake you up to say goodbye
But the dawn is breakin' it's early morn
The taxi's waitin' he's blowin' his horn
Already I'm so lonesome I could die

So kiss me and smile for me
Tell me that you'll wait for me
Hold me like you'll never let me go
Cause I'm leavin' on a jet plane
Don't know when I'll be back again
Oh babe, I hate to go

There's so many times I've let you down
So many times I've played around
I tell you now, they don't mean a thing
Every place I go, I'll think of you
Every song I sing, I'll sing for you
When I come back, I'll bring your wedding ring

So kiss me and smile for me
Tell me that you'll wait for me
Hold me like you'll never let me go
Cause I'm leavin' on a jet plane
Don't know when I'll be back again
Oh babe, I hate to go

Now the time has come to leave you
One more time let me kiss you
Close your eyes I'll be on my way
Dream about the days to come
When I won't have to leave alone
About the times, I won't have to say

So kiss me and smile for me
Tell me that you'll wait for me
Hold me like you'll never let me go
Cause I'm leavin' on a jet plane
Don't know when I'll be back again
Oh baby, I hate to go

Cause I'm leavin' on a jet plane
Don't know when I'll be back again
Oh babe, I hate to go
נכתב על ידי האינדיאנית , 23/3/2012 22:01   בקטגוריות שירים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





9,188

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להאינדיאנית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על האינדיאנית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)