משועממת כרונית...

לפני פחות מחודש כשבאתי לאורנג' לעשות את הטופס טיולים המנהלת שלי וגם המנהלת מחלקה זרקו לי לאוויר שהם לא מוכנות לוותר עליי כ"כ מהר והן רוצות שאני אבוא לעשות "מילואים" במחלקה ולעזור להם בעבודה אחרי שאני אסתדר עם הלימודים ועם המערכת. אמרתי שאני אחשוב על זה במטרה לסרב מאוחר יותר.

היום סיימתי ללמוד מוקדם, ובדרך הבייתה עצרתי באורנג' כדי להפגש עם חברות ולאכול איתן צהריים. ברגע שהגעתי המנהלת שלי לשעבר שואלת אותי אם כבר יש לי תשובה בשבילה ושמבחינתה אני אחזור לעבוד כבר בתחילת השבוע הבא.
המשרה היא משרה זמנית, אני יכולה לבוא מתי שאני רוצה, באיזה שעות שאני רוצה. לא איכפת לה שאני אבוא גם פעם בשבוע לשעה ואלך הבייתה, העיקר שאני אבוא. עדיין אין לי עוד את כל הפרטים, אבל אם אעבוד פעמיים בשבוע ושני ימי שישי בחודש אני אוכל להרוויח קצת מעל 1000 ש"ח בחודש ורק מלעבוד כמה שעות בודדות. חוץ ממלצרות אם בכלל, לא נראה לי שמישהו איי פעם יציעה לי הצעה כזאת, לעבוד מתי שאני רוצה ומתי שאני יכולה. ואם יש לי מבחנים או עבודות, פשוט לא לבוא מן הסתם...

גם ככה יש לי הרבה שעות פנויות ושלוש פעמים בשבוע אני בבית כבר בשתיים בצהריים.

בינתיים שאלתי כמה אנשים וכולם אמרו לי לקחת את ההצעה גם כי אין לי מה להפסיד, אני לא מחוייבת אליהם ואני יכולה לבוא מתי שאני רוצה.

בעקרון הצד בטבלה של ה'כן' גדול יותר מהצד של ה'לא', אבל ב'לא' יש קרטריון אחד בעל משקל גדול יותר מהצד השני של הטבלה וזה החוסר חשק ותחושת המיצוי אחרי 4 שנים שעבדתי שם (למרות שמדובר במשרה שונה לגמרי מזו שעשיתי עד עכשיו).

מה גם שלא עבר חודש מאז שעזבתי. התאריך הרשמי שעזבתי היה ב 29 לאוקטובר. אנחנו עכשיו באמצע נובמבר ואני כבר חוזרת לשם...

יש לי את כל הסופשבוע לחשוב על זה.

אז אם למישהו יש הצעות בעד ונגד שיגיד אותם עכשיו או ישתוק לעד!

שפחתכם.