משועממת כרונית...

אני עדיין חושבת על זה, טרם עניתי להם איזושהי תשובה. רוב הסיכויים שאענה בשלילה.
לא עבר מספיק זמן מאז שעזבתי ואני עדיין לא יכולה לחזור לשם למרות שההגיון אומר שזה הפתרון המושלם בשבילי, אבל תחושת הבטן... ובכן, תחושת הבטן מעצם המחשבה גורמת לי בחילה.

אבל יש משהו אחר שלא גורם לי לבחילה. למעשה הוא גורם לי ההפך מבחילה.
לא, לא מדובר בהתאהבות, ממש לא. רק במחשבות זימה שמגיחות מידי פעם על אחד המרצים שלי. אני פשוט לא מפסיקה לפלרטט איתו והוא איתי...

אני מניחה שזה נשמע רע. ותתפלאו, לא מדובר פה בציון שברצוני להשיג אלא על אדם מקסים שרק מבוגר ממני ב-12 שנה ושאנחנו חולקים את אותו טעם מוסיקלי וכמה תחומי עניין משותפים ותמיד השיחות שלנו זורמות.

אותו מרצה גר בעירי, כך שאחרי כל שיעור הוא נותן לי ולעוד שלוש בנות טרמפ הבייתה. והיו לי איתו לו מעט שיחות. אני מפתיעה אותו עם הידע המוסיקלי שלי ובסרטים שראיתי, אני יודעת עליו כבר כמה פרטים איישים. לא רק אני כמובן, גם שאר יושבות הרכב מלבדי (הוא דברן לא קטן)...  אבל יש לנו הרבה במשותף ואני ממש נהנית בחברתו. זה כ"כ נורא ?

היום הוא ישב איתי ועם חברה שלי בהפסקה, כרבע שעה לפני תחילת השיעור שלנו והייתה לנו שיחה קולחת והוא היה מקסים כהרגלו.

למעשה הוא בכלל לא הטעם שלי, הוא מאמן כושר במקצועו הישן (ועו"ד בנוכחי) והגוף שלו כולו מנופח משרירים וזה לגמרי לא הטעם שלי... אבל האישיות שנתה את כל המחשבה שהייתה לי עליו מלכתחילה.

והיום כשחזרנו הבייתה ישבתי לידו ואחת הבנות שישבה מאחור ביקשה להעביר שיר בדיסק וראיתי שהוא מדלג על שיר אחד וכששאלתי אותו למה הוא עשה זאת הוא אמר שזה בגלל שאני לא אוהבת שירים שקטים. זה נראה לו כ"כ טבעי להעביר שיר שלא אהבתי.

והוא הציע לי עזרה למצוא עבודה בהתנדבות בתחום שאני לומדת כדי להשתפשף במקצוע והוא אמר שהוא ימשוך בשבילי כמה חוטים כי כולם מכירים אותו.

ואין לי מה להוסיף. הוא מקסים וחבל שהוא המרצה שלי לשלוש השנים הבאות ולא משהו אחר  :)

שפחתכם.