משועממת כרונית...

אם יש באמת משהו שאני שונאת במיוחד זה את היום הולדת שלי. פשוט מתעבת. וככל שהוא מתקרב יותר ויותר, כך אני יותר סובלת.
אני לא יכולה שלא לעשות השווה לשנה שעברה.. היה לי חבר שהייתי מאוהבת בו, לא עבדתי ויכלתי להרשות לעצמי לא לעבוד והיו לי כמה חברים שאני כבר לא ממש בקשר איתם בשל סיבות כאלה ואחרות (ראו פוסט קודם) ולאחרונה אני דיי מתגעגעת אליהם... 
ועכשיו ובכן, אין לי כלום.
כנראה שאין מה לעשות, פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה... 

אז היום הולדת שלי מתקרב והוא יהיה ביום שבת הקרוב, והשנה החלטתי בשל מצבי העגום וגילי המופלג (פאקינג 26 :( ) שאני לא אעשה כלום, שום מפגשים המוניים. בשנים הקודמות הזמנתי את כל החברים שלי לאיזה פאב אקראי והשנה החלטתי לא לעשות כלום ופשוט לתת ליום הארור הזה לעבור. ככל הנראה אני אצא עם כמה חברים בודדים אבל אני לא אזמין אף אחד לשום מקום. 
לצערי הדבר היחיד שכן תכננתי לעשות לעצמי השנה בוטל :/. תכננתי ללכת לקיפוד לעשות לי את הקעקוע החדש ביום ראשון הקרוב, והיום הגעתי לעשות את הסקיצה ונאמר לי שהם מלאים לשבועיים הקרובים, ואם הם מלאים לשבועיים הקרובים אז אני כבר לא אוכל בזמן הקרוב.. וכך המתנת יום הולדת של הוריי (הם לא באמת יודעים שהכסף שהם נותנים לי ליום הולדת מיועד לקעקוע החדש. מוהאהא) תדחה לסוף הסמסטר, לעוד חודשיים לפחות ואין דבר שמעציב אותי יותר מזה :(



אוף. כל מה שאני רוצה כרגע לעשות זה רק לרקוע ברגליים ולהזעיף פנים.
אבל אני לא יכולה. אני בת 26... :(