משועממת כרונית...

לאחר כתיבת הפוסט הקודם עשיתי פעמי לדרום תל אביב לביתו של הבחור. עדין תחת השפעת הרטלין, חדה מתמיד ועם מצבי רוח משתנים החלטתי פשוט לתת לנושא לזרום, אם יעלה מה טוב ואם לא אז לא.

הוא מודיע לי חגיגית שהוא סיים בקבוק שלם של יין אדום וכל הגוף כואב לו.
אני מתיישבת על הספה האדומה והוא מספר לי שהוא רוצה להשמיע לי את השיר שהוא כתב עלי (כשאני אומרת שיר אני מתכוונת לטראק ארוך של כמה דקות של מוזיקה אלקטרונית וטכנו עם צ'יל אווט עם כמה מילים. האמת שהוא עושה אחלה מוסיקה ). מזה שבוע שהוא מספר לי שהוא כתב שיר בהשראתי ולא הסכים לגלות לי באיזה נושא או להשמיע לי חלק ממנו.
נכנסנו לסטודיו והמזגן פעל, היה קריר ונעים ונשכבנו על המזרון שמונח בחדר. אמרתי שאני על רטלין ואין לי חשק והוא סיפר על השבוע שעבר עליו. הוא שוב שאל אם אני נפגשת עם אחרים או שוכבת עם אחרים. הוא אמר שהוא לא רוצה שאפגש עם אחרים וגם הוא לא ניפגש עם אחרות. שאלה קצת מוזרה לאור התפתחות השיחה שלנו בהמשך הערב...
אחרי כמה דקות הוא גרם לחוסר החשק שלי לחלוף, הזדיינו וחזרנו לסלון.
כמו כל גבר שפגשתי עד היום והתלהב מהרעיון שאני סאבית, יש לו נטייה לבחון את סף הכאב שלי. לא פעם חזרתי ממנו עם סימני כחולים על כל הגוף, סימני נשיכה, שאריות של חלב נרות שטיפטף לי על הגב והפעם הוא הוסיף לתענוג המפוקפק סימנים של אש מהמצית (עצרתי אותו רגע לפני שבא לכבות עלי סיגריה..) זה נורא נחמד לראות שהוא נהנה מזה יותר ממני, הסדיסט הקטן. 
חזרנו לשבת על הספה והוא גלגל לעצמו ג'וינט שמנמן וכיבה עלי את האש מהמצית והצמיד לי אותה לירך. אני שתיתי תה. הוא הציע לי וסירבתי בגלל הרטלין.
לא מערבבים שמחה בשמחה.
זה נראה לי כמו הרגע הנכון להעלות את שאלת השאלות- "יחסינו לאן". לא שאני מעוניינת שיחסינו ילכו לכיוון מסויים, אבל אחרי חודשיים רציתי לקבל כמה תשובות. 
למזלי הוא הרבה יותר חד ומפוקס כשהוא מעשן כך שזכיתי לקבל תשובות אמיתיות וכנות ולקבל הגדרה ליחסינו בדיוק כפי שציפתי שהם. 

הוא לא מאמין באהבה והוא כבר הרבה שנים לא היה מאוהב אבל הוא אוהב להיות איתי. הוא אמר שהוא היה מזמין לבחורות אחרות מונית אחרי הזיון אבל איתי הוא אוהב לשכב במיטה ולהתכרבל אח"כ ולדבר (אווווו) והוא אוהב שאני נשארת לישון אצלו (אווווווו). לבסוף הוא השתמש בהגדרה שלי עלינו: friends with benefits. עדיין, יש לנו את אותו הטיעון.
האמת שזו קצת קלישאה לגבר רווק בן 35 להגיד שהוא לא מאמין באהבה, אבל עם סגנון החיים שלו אני דיי יכולה להבין. מה גם אפשר לצפות מגבר שהקשר הרציני האחרון שלו היה עם בחורה בת 17 כשהוא היה בן 30... בועל קטינות חתיך שלי.
הוא אמר שהוא מבין שיש צד שתמיד רוצה יותר. האמת שלא... אני גם לא רוצה יותר מזה, זו האמת. לפחות לא ממנו. לא רציתי להגיד לו שאני לא מאוהבת בו, ואני מרגישה בדיוק כמו שהוא מרגיש, שכייף לי איתו ואני אוהבת להיות איתו ולהעביר את הלילות החמים והלחים של תל אביב במיטתו הנעימה והממוזגת בצפייה בסרטים (פיצ'ר ופורנו לסרוגין), עישון ג'וינטים עד אור הבוקר וסקס מול המראה בסטודיו שלו (מגניב לגמרי לראות את עצמך בלייב, יותר מכל סרט פורנו. אתם חייבים לנסות!)
אמרתי לו שכרגע אני אוהבת את מה שיש בינינו אבל אני מרגישה שעם הזמן אני ארצה יותר מזה ושמשהו חסר לי. כך הבהרתי לו שאם אמצא משהו רציני סביר להניח שלא נמשיך עם ההשתעשעות הזאת שלנו.

לא הרגשתי רע אחרי השיחה, לשמוע שהוא לא מאוהב בי או לא רואה אותי כחברה שלו, להפך הרגשתי דיי הקלה. מעולם לא היתה לי הרגשה כל כך הדדית עם מישהו. לעולם לא הייתי יכולה להיות בזוגיות אמיתית ונורמלית עם מישהו כל כך לא יציב שרוב הזמן מבלה את זמנו בשתיה ובעישון לסרוגין. למעשה אני לא חושבת שאיי פעם נפגשנו והוא היה סחי. תמיד הוא היה על משהו.... אבל זה מה שיפה בו, הוא כל כך טוטאלי בכל מה שהוא עושה, בין אם זה ביצירה שלו או בין אם זה בהרס עצמי. ואת זה אני כן אוהבת בו. הוא כל כך שונה מכל הגברים שיצאתי איתם והייתי איתם בקשר. ולפעמים אני פשוט אוהבת רק להסתכל עליו.
סיימנו את השיחה והוא אמר לי משהו בצרפתית וזה היה כזה חמוד שיצאתי לי "אוווווו" אחד ארוך, ואז הוא צחק ונתן לי נשיקה. הוא אמר שזה היה הדבר הכי גס שהוא היה יכול לחשוב עליו בצרפתית ואם הייתי יודעת מה זה התגובה שלי ממש לא הייתה "אוו". 

אחרי שעה קמתי והוא השמיע לי את השיר "שלי", שנכתב בהשראתי. אוי זה היה מביך. גילתי שהוא נכתב בהשראת אחד הבקרים בהם קמנו והייתי חרמנית מהרגיל ועשיתי הכל בערך כדי שנזדיין מלבד לאנוס אותו בשנתו. מה לעשות? אתם חרמנים בלילה ואני חרמנית בבוקר.
הטראק היה מעולה, באמת שאהבתי למעט המילים הסליזיות וההתנשפויות ששיבץ בטראק. איזה כייף שהוא הולך להפיץ אותו ואולי ביום מין הימים אתם תהיו במועדון אפלולי ותרקדו לכם לצלילי שיר סוטה שנכתב בהשראתי. הקרדיט אלי! 
אחרי המבוכה הלכנו לחדר השינה, הזדיינו שוב (כי הטראק מחייב) והלכנו לישון לא לפני שעשינו ספוּנס כדי להרגיש שהכל בסדר ביניינו ואז כל אחד נרדם בצד שלו. 

בשורה תחתונה, כן אני עדיין אפגש עם הגבר המשוגע והמקסים הזה שתמיד מצחיק אותי וכייף לי איתו. אני אמשיך את היזיזות הנעימה שלי איתו עד שאני אכיר מישהו רציני. אני מבחינתי עדיין דבקה ברווקותי ורק ליום אחד בשבוע אני נמצאת איתו במערכת יחסים הזויה, סקסית, מוזרה עם הגבר הכי מוזר ומשוגע שהכרתי בחיי. 

לא הייתי עושה זאת אלמלא התקופה המוזרה שעוברת עליי וה-55 קילו שמאפשרים לי להצטלם בתחתונים.... האמת שזה דיי מטושטש כך שלא באמת אכפת לי.

שיהיה לכם שבוע מהנה כמו לי! :)