משועממת כרונית...

ערב טוב.
כבר לא שואלים אותי אנשים אקראיים אם "הכל בסדר". ה"הכל בסדר" התחלף ב- את נראית שונה או עשית משהו בפנים. אפילו אחת הבנות בעבודה שאלה אותי אם צבעתי את השיער או שניתי תספורת. 
האמת היא שהדבר היחיד שהשתנה זה החיוך המטופש שלא יורד לי מהפנים מזה שבוע. 

הדייט לא דייט מלפני שבוע התגלה כאחד הדייטים המוצלחים ביותר שהיו לי מזה זמן רב. בהתחלה באמת לא הייתי בטוחה אם מדובר בדייט, אבל כשהוא פתח לי את הדלת, לקח אותי למסעדה רומנטית והתיישב לידי ולא מולי.. הבנתי שמדובר בדייט. גם ככשאלתי אותו אם זה דייט והוא אמר לי שכן. מאז אנחנו בלתי ניתנים להפרדה. מהזוגות המגעילים האלה בתחילת דרכם שמחזיקים ידיים ואומרים דברים חמודים. אנחנו מגעילים את עצמינו. שני אנשים ציניקנים שאוהבים לשנוא וצוחקים על כל מה שהוא לא אנחנו וגם על עצמינו. 
החלטנו לא להסתיר את הקשר בנינו וגם לא בכיתה. אנחנו נוהגים להשלים משפטים, לצחקק זה מהערותיו של זה ולגעת אחד בשני. כן, אנחנו מגעילים ודביקים ואני בטוחה ששאר הסטודנטים שלומדים איתנו צוחקים עלינו, אבל על הזין שלנו. כן, זה כבר הזין שלנו ;)

כבר הרבה זמן לא הרגשתי כמו שהוא גורם לי להרגיש. באיזשהו מקום כבר דיי הרמתי ידיים מעצמי, אבל הוא גורם לי לפרפרים בבטן כמו בגיל 16.
אני פשוט רוצה להיות איתו כל שנייה בערך. ולמרות ששנינו האנשים הכי עסוקים בעולם, בין עם זה הלימודים או העבודה של שנינו (והוא עובד הייטק שחוזר לפעמיים הביתה בשתיים בלילה) איכשהו מצאנו את הזמן להיפגש כמעט כל יום השבוע. 

הבעיה היחידה שלי, שזו למעשה לא כ"כ בעיה אלא יותר כמה אני דפוקה.. זה שאני מרגישה עדיין ילדה. הוא בן 30, עם עבודה מסודרת (המשיך את התואר מאוחר בגלל עבודות הייטק כאלה ואחרות ולא מצא זמן להשלים את התואר שהתחיל לפני שנים). 
אומנם השנה אהיה בת 27 אבל מבחינה מנטלית אני לא מצליחה למצוא את עצמי בחיים הבוגרים. אני עדיין מרגישה שאני בת 13.
חלק מחברי בזוגיות שנים או נשואים ולחלקם יש ילדים. ואני אפילו לא מצליחה לחשוב על עצמי בסיטואציה הזאת מרוב שזה מפחיד אותי. ידוע לי שעכשיו זה רציני והבחור שאני איתו מעוניין בדברים האלה, אני פשוט לא יכולה לחשוב על עצמי שם. 
השנה אסיים את התואר, היתה לי כבר עבודה מסודרת שגרמה לי לחסוך בגיל צעיר מאוד מאה אלף שקל (כיום נותרו לי רק 70 אלף..). בגיל 21 כבר נפתחה לי קרן פנסיה וביום שזה קרה קיבלתי התקף חרדה.
אני עושה את כל הדברים האלה אבל לא יכולה לחשוב שאני באמת נמצאת במקום הזה. אני חושבת שאני חווה את משבר גיל השלושים, כשעדיין לא מלאו לי 27...
חברה שלי מנסה להיכנס להריון ובינתיים דוחה את טיפולי הפוריות (מי היה מאמין שנשים בגילנו צריכות טיפולי פוריות  ) בעוד שאני מפחדת שיכיר אותי לחברים שלו (וזה יקרה כבר השבוע, ביום הולדת של אחת מהן...)

אוף. למה אני כל כך דפוקה בקטעים האלה :(