משועממת כרונית...

מצב רוחי עגמומי משהו. אני לא יודעת אם זה PMS או מצב רוח ירוד שנובע ממחשבות חרדה שתוקפות אותי בימים האחרונים.
אבל רציתי לספר על נס חנוכה. למעשה זהו אינו נס וגם לא קרה בחנוכה. אני לא יודעת איך להגדיר אותו אבל זה סוג של נס, ועכשיו חנוכה וזה הנושא החם.

בזמן שהתנדבתי בגהה היתה לנו אישה במחלקה שסבלה מתחלואה כפולה. זהו מצב בו אדם סובל משתי הפרעות פסיכיאטריות בו זמנית או יותר. 
האישה היתה בגיל העמידה, בערך בגילה של אמא שלי. שערה היה צבוע בכתום-אדום, צבע זהה לשערה של אמי.
ניכר עליה שלא צבעה את השיער תקופה ארוכה כי השורשים שלה היו תמיד לבנים. היא היתה יושבת תמיד בחדרה, במצב קטטוני ובוהה. בוהה במיטה, בכיסא, בשולחן. אם היא לא היתה יושבת היא היתה שוכבת ובוהה בתקרה. לפעמים היא היתה יוצאת מהחדר ומדדה. עושה סיבוב מסביב עצמה וחוזרת לאותו מצב. 
בעלה היה מגיע תמיד באותה שעת התנדבות. היינו רואים אותו כל שבוע, הוא היה מגיע תמיד בזמן. האחיות סיפרו לנו שאין יום שהוא לא מפספס לבקר אותה. 
הם היו יושבים שניהם על המיטה והוא היה מחזיק לה את היד. לפעמים היה מדבר, אבל לא היה למי לדבר. היא היתה יושבת שם ולא מגיבה. לא מזיזה אבר בפנים. שלא לדבר על מדברת או צוחקת. פשוט צל של עצמה.  

אחרי תקופה ארוכה ששום כדור לא עזר, הסבירו לנו שהתחילו איתה טיפול חשמל. עד שהגעתי לגהה חשבתי שזה טיפול שעבר מהעולם, אך גיליתי שעדיין נעשה בו שימוש רב. אחרי כמה פעמים של טיפול בחשמל, האישה חזרה לחיים. בהתחלה היא התחילה לעשות סיבובים שלמים במחלקה. אח"כ היא היתה יושבת איתנו ליד השולחן ומקשיבה לשיחות של המתנדבים והמטופלים. יום אחד באנו והשיער היה צבוע כולו, כולל השורשים. 
שבוע אח"כ היא חזרה לדבר ולצחוק.

זה לא היה נס אילולא הוסבר לנו על ידי המטפלים שהטיפול בחשמל לא עבד עליה, היא פשוט לא הגיבה לטיפול. שום חלק שלה במוח לא הגיב לפולסי חשמל שהקרינו לה למוח. הוא לא הגיע בשום המספירה, לא פגע באף קולטנים או נוירונים. בסקירת מוח הראו שהטיפול עבד עליה כמו תרופת פלסבו ורק מעצם המחשבה שהיא קיבלה שוקים חשמליים למוח, למרות שהטיפול בפועל לא עבד (האחים והרופאים לא ידעו גם להסביר למה) מצבה השתפר והיא חזרה לעצמה.

חודשיים אחרי זה היא שוחררה.


זה אומנם לא נס חנוכה, אבל הסיפור שלה גורם לי להרגיש קצת יותר טוב בכל החיים הדפוקים האלה.
חג שמח.