משועממת כרונית...

הבלוג שלי חוגג תשע שנים, מי היה מאמין.
האמת שהוא חגג אתמול, ב22.1 אבל למדתי למבחן שיש לי מחר עד שתיים עשרה בלילה (מה שיקרה גם היום...).
לא מאורע כל כך חשוב, אבל אני דיי מרוצה מעצמי על ההתמדה, ואם תגללו את החודשים אחורה, לא תמצאו חודש אחד מפוספס.
חשבתי אתמול מה היה קורה אם לא היה לי את הבלוג ואיך היו חיי נראים אם לא היה לי את המקום הזה לכתוב בו כל פעם שאני מבואסת או משועממת, והמסקנות שלי היו עגומות למדיי. סביר להניח שהייתי ממשיכה עוד שנים אצל הפסיכולוג שלי ומבזבזת את כספי.
אז אני שמחה שהוא עדיין חיי וקיים, למרות שאני כותבת בו הרבה פחות.

תשע שנים לא הולכות ברגל.
התחלתי בתיכון, המשכתי לצבא. סיימתי צבא, עשיתי פסיכומטרי, התחלתי לעבוד באורנג. עבדתי באורנג' ארבע שנים. התחלתי ללמוד, ואני עכשיו מסיימת ללמוד בסוף השנה הנוכחית. חתיכת חיים.  
עשרות דייטים.
6 חברים.
5 יזיזים.
1 מאסטר.
19 בחורים סה"כ.
1 הפלה.
1 הטרדה מינית.
1 איומים על חיי.
1 פסיכולוג.

אני חושבת שכמעט על הכל כתבתי.
ועכשיו אחרי כל זה, אני עושה את הסמינריון שלי בתקשורת על תקשורת מקוונת עם דגש על בלוגים. כמה נחמד.
(מה שמזכיר לי לשלוח הודעה לבלוג מנהלים כדי שישתפו איתי פעולה.)

שיהיה לכם שבוע טוב ובשורות טובות.