משועממת כרונית...

אז שוב משעמם לי, מה חדש בזה.

אני מוצאת את עצמי הרבה חסרת תעסוקה בימים אלו ואני בכלל בתקופת מבחנים o.O
אי לכך ובהתאם לזאת, אשתף פעולה עם הנושא החם השבועי, כי אין לי מה לעשות עם עצמי ואני מחפשת תעסוקה. הצעות יתקבלו בברכה.

האמת מאחורי השם שלי היא כה עלובה שאני אפילו קצת מתביישת להודות בכך.
השנה הייתה 2004. ערוץ 24 עולה לאוויר.
עוד בימיו הראשונים והטובים שהיה כשמו כן הוא, ערוץ המוזיקה ולא ערוץ אייל גולן, היו בו קליפים ישראלים מגוונים (כמעט ולא מזרחית!) ותכניות מקור כאלה ואחרות. אחת התכניות הייתה "היפשושיות". מן גרסת ביוויס ובאטהד כחול לבן אבל רק עם חנה לסלאו שמחקה את קולותיהן של שושנה דמארי ויפה ירקוני כשהן צופות בקליפים של הערוץ בעודן הולכות על הליכון בבית אבות וחוות דעתן המלומדת על המוזיקה דאז. (הווו... אם הן רק היו חיות כיום וחוות דעתן על המוזיקה היום, הן היו מתות שוב ממזמן).  

אני זוכרת שישבתי לי וקראתי את הבלוגים של תפוז ואז החלטתי לפתוח אחד לעצמי. רק שלא ממש אהבתי את הפלטפורמה של תפוז וכך מצאתי את עצמי מגיעה לישרא. בעוד אני פותחת את בלוגי, מעדכנת פרטים אישיים נתקעתי עם השם. לא רציתי לפתוח בלוג בשמי הפרטי או משהו פלצני מסרט או ספר אהוב כמו שכולם עושים. הסתכלתי סביבי ועיניי נחו על התכנית שהייתה באותו רגע משודרת בטלוויזיה. ומאז אני יפשושית. או בשמי המלא- היפשושית. חלק חושבים שקוראים את הכינוי הִי-פשושית, אך לא. זה הֵ-יפשושית (לא עם חיריק ב-ה' אלא עם פתח!). 
ומאז הכל היסטוריה. 22.01.2004. חתיכת היסטוריה. 

י. 

עריכה מאוחרת:

דפדפתי קצת אחורה בבלוג (כי לפעמים אני עושה את זה כשמשעמם לי)
ונתקלתי בפוסט הזה, שנכתב לפני כמעט תשע שנים. קראתי אותו והוא מאוד שימח אותי ואפילו שלחתי אותו לחבר שלי!
הסיבה שהוא שימח אותי היא שאם הייתי עונה על השאלון הזה עכשיו, סביר להניח שהתשובות שלי היו כמעט זהות לחלוטין לאלה מגיל 18.
קצת שמח, קצת עצוב.