משועממת כרונית...

אחד החברים הטובים שלי מתחתן בעוד כשבוע. מתוקף היותי חברה טובה, רציתי להפתיע אותו בסרטון/מצגת לו ולאשתו לעתיד. חשבתי על איזה תמונות אני רוצה לשים במצגת, איזה שירים אכניס ומתי. בראש הכל היה כבר מוכן. אז פניתי לחבר משותף שלנו והוא אמר לי שלא בזין שלו לעשות את זה ונפנף אותי. סבבה, אז פניתי לחברה של הכלה לעתיד שאני מכירה. אממה מסתבר שהשתיים כבר לא מדברות כמה שנים והקשר נותק והיא אפילו לא יודעת שהם הולכים להתחתן. אופס. אחרי הפדיחה שעשיתי ירדתי מהרעיון והמשכתי בחיי. אחרי יומיים ידיד שלי פונה אליי ושואל האם סיפרתי לאותה חברה שהם מתחתנים. שוב פדיחות. לא היה לי נעים להכחיש אז אמרתי שכן. הוא מצידו חשב שפניתי אליה כדי לתכנן את המסיבת רווקות של חברה שלו, אותה פגשתי מספר רב של פעמיים אך אי אפשר להגיד שאנחנו חברות קרובות. מפה לשם, כדי לא לצאת נבוכה וליצור אי נעימות אשרתי זאת ובסופו של דבר מצאתי את עצמי מתכננת לה את מסיבת הרווקות. אחרי ימים של התבכיינות לחברים שלי שאין לי זמן לארגן כלום בגלל המבחנים והעבודות שלי ועל החברות שלה שבהתחלה לא ממש שיתפו פעולה חוץ מלאשר הגעה, ארגנתי הכל, סגרתי מקום ונפגשתי עם אחת מהן אתמול כדי לקנות מתנה משותפת.
זה היה בליינדייט קלאסי. מעולם לא פגשתי אותה, מעולם לא החלפנו מילה מלבד לתאם את הפגישה הנ"ל וכמעט ביקשתי שתשים פרח על החולצה כדי שאוכל לזהות אותה. בשל היותנו שכנות (מסתבר היא גרה עשר דקות ממני, ברגל) נפגשנו בקניון הקרוב.
בהתחלה אפשר היה לקרא לפגישתנו דייט לכל דבר. שאלות של איפה ומה כל אחת עושה, בת כמה ומאיפה כל אחת במקור. אחרי החלפת מידע מקורות החיים האחת של השנייה, התפננו לחפש מתנה. אחרי שעה של שיטוטים בקניון בין עשרות חזיות תחרה, חוטיני נועז ובייבידולז סליזי, קנינו משהו סקסי ואלגנטי. ואז הלכנו לאכול. ואז ישבנו עוד שעתיים בקניון. ואז עליתי אליה לדירה (הוצע קפה, אך לא הגענו לשלב הזה ;) )
זה פשוט היה אחד הדייטים היותר מוצלחים שהיו לי איי פעם!! מצאתי את הגרסה המרוקאית שלי בבחורה הזאת והיא הייתה פשוט מדהימה!
אני מאמינה ששוב אפגש איתה בעתיד ולא במסגרת מסיבת הרווקות, שאגב היא מחר. ומבחינתי (כי אני ארגנתי כמובן) הכל מתוקתק עד לפרט האחרון כולל חבילה עוברת ענקית שעשיתי בעמל רב ומלאה בשאלות סקס סליזיות ומביכות. אם יש משהו שאני אוהבת בתכונות הפולניות שלי (וזה לא הרבה, באמת) זה לסמוך רק על עצמי. אם התחלתי משהו, אני לא יכולה שהתערבו לי באמצע ואני אעשה אותו עד הסוף על הצד הטוב ביותר. ותודה לאמא, שהביאה אותי עד הלום (וזה כולל שנה וחצי של טיפול פסיכולוגי).

מלבד זה, הלכתי היום בפעם הראשונה מרצוני החופשי לחוג. כזה כמו של פעם שבאים הרבה אנשים ועושים דברים ביחד. אך היה זה חוג ספורט, אירובי וחיטוב גוף! (חבריי שקוראים פה יודעים כמה זה לא אופייני לי). למרות שמידי פעם אני עושה הליכות, מצאתי את עצמי הולכת היום לקאנטרי הקרוב למקום מגוריי ועושה אירובי מכשירים עם עוד עשרים בנות מתנשפות מול מראות מסביבי. בהתחלה היה מביך. אני חושבת שמכיתה יב' לא עשיתי משהו כזה.. ועצוב להגיד אבל עברו מאז עשר שנים (!!). אחרי שהמבוכה ירדה ולא היה אכפת לי להתנשף ולעשות מתיחות ותרגילים מול כולן, נכנסתי קצת לקצב ועשיתי את התרגילים. הגוף שלי כאב רצח ורציתי רק לשבת על המזרון שלי ולבכות, אבל בסוף סיימתי את השיעור המתיש הזה כמו גדולה. ואז עשיתי סיבוב בבריכה, רק כדי לגלות ששום דבר לא השתנה באזור מאז שהייתי בת שש, וחוויתי רגרסיה מטורפת ולרגע ראיתי את עצמי כילדה רצה שם ליד הבריכה שפעם נראתה לי כ"כ גדולה והיום נראית יותר כמו שלולית חמודה. וזה עשה לי ממש חשק לקפוץ למים, אך לצערי לא היה איתי בגד ים. אחרי שחזרתי הביתה וספרתי זאת להוריי, קבעתי ללכת עם אבא שלי לבריכה בשבע בבוקר ביום שישי או שבת, עם כל הזקנים :P

כרגע השרירים שלי לא ממש מתפקדים ומחר אקום עם כל התחת תפוס מרוב הכיווצים שעשיתי, בתקווה לחטב אותו גם בהמשך.
מחר המסיבת רווקות+ יום הולדת לחברה טובה שאני מקווה שאספיק להגיע ולו לדקות ספורות.
מחר יום עמוס ומלא אלכוהול לפני.

שיהיה לכם סופש נעים, שאו ברכה.