משועממת כרונית...

לא ממש היה לי כוח לכתוב בשבוע האחרון, הוא היה מלא פעילויות והתרחשויות ולא מצאתי זמן להתפנות לכתוב קצת. בין לבין הטלפון שלי שבק חיים ויום בלי הגלקסי והווטסאפ חשבתי שלקחו ממני את החיים... כמה זה עצוב.

אז אחזור לי ליום חמישי לפני שבועיים.
מסיבת הרווקות היתה מעולה, הכל תיקתק והיה מצויין וטעים. אומנם חלק מהבנות היו קצת יבשות אבל החבילה עוברת הסקסית שהכנתי מבעוד מועד דיי שברה את הקרח. באתי עם הדייט שלי מהפוסט הקודם, חצי שעה לפני הבנות וארגנו את השולחן וקישטנו בבלונים. וזה נראה ממש חמוד:

אחרי כעשרים דקות שאר הבנות הצטרפו, ואחרי החלפת מתנות, אלכוהול, אוכל מעולה וחבילה עוברת עברנו לפאב במרכז תל אביב ושני גברים חמודים הצטרפו אלינו והיה משעשע. לא זכרתי כבר איך זה לצאת ככה עם בנות לערב שתייה. הפעם האחרונה שעשיתי זאת הייתה כל כך ממזמן... עכשיו היציאות שלי הפכו לדיי בורגניות עם בן זוגי כפרעליו וחברים שלו.
אז השתכרתי, מאוד. וכשחזרתי הביתה בשלוש בלילה מצאתי את ראשי עמוק בתוך האסלה מקיאה את האוכל המעולה של ויקי כריסטינה (אני צריכה חוויה מתקנת, כזאת שלא תגרום לי להקיא את האוכל המדהים ששם!)

למחרת קמתי בשישי אחרי חמש שעות שינה לעבודה, בהאנגאובר נורא. המשכתי להקיא קצת, רבתי עם אמא שלי והלכתי לשמונה שעות עבודה למשמרת ערב. Fun. בערב אני ובן זוגי שיחיה יצאנו לדייט משלנו ואז הצטרף אלינו זוג חברים של חבר שלי, שהתארס לפני שבוע.
לאחרונה יוצא לנו הרבה לדבר על חתונות. לא על שלנו (לצערי) אלא על של אחרים, כולם סביבנו החליטו להתחתן ואנחנו מוזמנים למלא חתונות. סעעמק. כך יצא שאני והבחורה דיברנו על החתונה וחבר שלי דיבר עם חבר שלו על נושאים ברומו של עולם (משחקי מחשב). ואז שמתי על אצבעי את טבעת הנישואין שלה, והראיתי לחבר שלי. הוא חייך ושאל אם אני רוצה לומר לו משהו. אמרתי שלא, אבל שיקרתי :)

ביום ראשון שעבר היה לי ראיון מלחיץ במיוחד להמשך לימודים בקרימינולוגיה, ללימודי תעודה בפרופילאות פלילית, ועשיתי פעמיי תל אביבה (הלימודים הם במסגרת אוניברסיטת אריאל אבל יהיו באוניברסיטת תל אביב). כמובן שהגעתי שעה לפני מועד הראיון שלי והמתנתי בבניין אפרורי בקמפוס. בינתיים הגיעו לא מעט אנשים מלחיצים שהיו צריכים לראיין אותי (ביניהם גם אחת המרצות שלי). חיכיתי כשעה במסדרון ואז הגיעה בחורה קטנה לראיון וחיכתה איתי. בזמן ההמתנה גילינו שעבדנו יחד באורנג ואף חפפתי אותה לתפקיד בצוות הישן שלי ואח"כ גם התנדבנו בגהה, אומנם לא באותו זמן אבל היא זוכרת אותי משם. נו שויין. נכנסתי לראיון אחרי הראיון הארוך שהיה לי איתה בחוץ. לפני ישבו חמישה אנשים מלחיצים במיוחד ושאלו אותי אינספור שאלות על עצמי ועל העתיד שלי והתוכניות המקצועיות שלי. באמת שלא היה לי מושג מה ארצה לעשות כשאהיה גדולה....

שלושה ימים אח"כ, ביום רביעי היה לי מרכז הערכה לתפקיד חדש בעבודה של הדרכה. אחרי כל כך הרבה מרכזי הערכה וראיונות למדתי שצריך להגיד את מה שרוצים לשמוע, ולוו דווקא את מה שאתה חושב באמת. זה תמיד עוזר. דברתי קצת על עצמי, השתתפתי בסימולציות משעממות והעברתי מצגת מהממת שהכנתי על וודי אלן.

ביום חמישי האחרון הייתה החתונה המדוברת. החתונה שכה פחדתי ממנה במשך חודשיים. לראות את האקס, יזיזים ישנים, אנשים שפגעו בי...
על הבוקר התבשרתי בעבודה שעברתי את המרכז הערכה. סיימתי לעבוד והלכתי שמחה ועליזה למספרה לסדר את השיער, כדי להיות מהממת. לקראת הערב המלחיץ. חזרתי הביתה, התקלחתי ונשכבתי על הספה לראות דקסטר. באמצע הפרק נרדמתי כשצליל הודעה העיר אותי. פתחתי את הגימייל והתבשרתי שהתקבלתי לפרופילאות. הווו האירוניה.. להירדם באמצע דקסטר ולהתקבל לפרופילאות! איזה אושר!! אחרי שזרם בי קצת פרץ אדרנלין מהבשורה קמתי והתלבשתי. לבשתי את שמלת המיני הכי צמודה וקצרה שיש לי בעיקר כדי לפתות את בן זוגי, אבל אני לא אשקר... רציתי לשים זין (כזה גדול) על האקס שלי ולהראות לו איזו מהממת אני ואיזה חתיך חבר שלי. ואני דיי מאמינה שהצלחתי :)
בדרך לחתונה הייתי עצבנית וחבר שלי ניסה להרגיע אותי, כאבה לי הבטן וממש לא רציתי לראות אותו. אבל בזכות היותו כזה מהמם ותומך הצלחתי להיכנס לגן אירועים. אמרתי שלום לחברים ישנים, חבר שלי הלך לאכול משהו וברגע שראיתי את האקס ולפני שהוא הספיק לראות אותי ברחתי לשרותים והתקשרתי לחברה שלי. לוחשת לה מהשירותים שאני שונאת את הסיטואציה, קיבלתי מילות חיזוק הרמתי עוד קצת את המיני שיראו יותר רגליים חשופות, הכנסתי את הבטן והלכתי להגיד לו שלום. אחרי וודקה רדבול וצי'סר גם עשיתי זאת. ואז הכל היה מעולה. שכחתי מקיומו והמשכתי ליהנות עם החבר המהמם שלי שתמך בי כל הערב.
היתה חתונה מדהימה, היה לי כייף לראות חברים ישנים שלא ראיתי הרבה מאוד זמן.. ואפילו במהלך הערב רקדתי עם חבר שלי כשהאקס שלי רוקד לידנו ולא היה לי אכפת. למעשה, אני חושבת שאולי הוא לקח את זה יותר קשה ממני... אח"כ כשהלכנו הביתה ראיתי אותו יושב בצד על ספה בחוץ לבד וליבי יצא אליו. כן, בין הקללות והשנאה שלי אליו, יש בי קצת רחמים על הבחור.
חזרנו הביתה ואמרתי לחבר שלי שאני מתה עליו.

מחרתיים נחגוג שמונה חודשים ביחד, ובחודש הבא נצא ביחד לסוף שבוע ראשון ביחד בצימר רומנטי.
הווו הקיטשיות.
♥