משועממת כרונית...

רציתי להעלות בפניכם את הנושא הכאוב הזה שמה לא נאמר עליו כבר מפי היטלר או מיצרי עצבני...
אני ובן זוגי נמצאים כעת בשלב בחיינו שהחברים שלנו מתחתנים. שלא תטעו.. אנחנו מאוד שמחים בשמחתם, אנחנו הולכים (כמעט) לכל חתונה שמזמינים אותנו ואוכלים קבבון על מקל קינמון בטחינה וסטייק פרגית על אורז לבן עם שקדים או שעועית ירוקה (כי עכשיו יש טרנד בריאותי שכזה בחתונות).

אבל זהו נושא כאוב שאין כמותו. כל המשכורת שלי החודש הולכת רק על חתונות.. כל היציאות שלנו בחודשיים הקרובים מתוכננים לפי החתונות של חברים וכל נסיעה היא לצומת שקר כלשהו אחרי נתניה.
באמת הגעתי למצב שאני מקבלת הזמנה לחתונה בדואר של חבר, קרוב, ידיד לעת צרה, עמית לעבודה לפני שנים... ומתבאסת. אני מודיעה לחבר שלי מתי מועד החתונה ומה הוא צריך ללבוש וכך חיינו מנוהלים כעת.
כמעט כל היציאות שלנו הן לחתונות..
ורשמית הפכתי להיות ההורים שלי.

 אבל אני סתם ממורמת וקצת שיכורה. מזל טוב לכל החברים שלנו שמתחתנים!