בעוד כחודש אתחיל את שנת הלימודים הבאה שלי, 16 במספר. זה בהחלט נשמע הרבה.
אני לא מצליחה להתרכז בסמינר שלי (למרות שלקחתי שני רטלין) שעליי להגיש בעוד כשבועיים. אז fuck it, אני אכתוב פוסט לנושא החם!
אולי זה ייתן לי השראה להמשיך בכתיבת הסמינר...
אני גרה ליד הבתי ספר שלמדתי בהם כך שיוצא לי לראות לא מעט מהנוער הפוחז של היום ו... דיי להיגעל מהם. פשוט זוועה. אני מפחדת לחשוב שגם אנחנו היינו ככה. מעבר לזה שראיתי היום ילד בבית ספר היסודי שגילו לא עולה על גיל 9, אוחז בגלקסי 3.. ונחרדתי. אני אפילו לא יכולה להחזיק אותו כי הוא גדול לי מידי, אז ילד בן 9? למה הוא צריך גלקסי 3? הוא כזה איש עסקים דגול שמתקשרים אליו כל רגע וצריך לקבוע פגישות ביומן העל שלו שהוא צריך כזה סמארטפון?!
הורים שנותנים לילד שלהם מכשיר כזה מגיע להם שיצאו להם ילדים מפונקים שאח"כ ימררו להם את החיים, כי אני באמת מאמינה שאין צורך לתת לילד כל מה שהוא רוצה.
אני עברתי את זה על בשרי איי שם בגיל 10 כשהתחילו לשווק את הטמג'וצי. אולי זה נשמע מאוד שולי ולא חשוב, אבל זה ללא ספק היה אחד השיעורים הכי טובים שההורים שלי נתנו לי בגיל צעיר. כשאני הייתי בערך בגיל 9-10 התחיל עידן הטמג'וצי (כן, אני זקנה). לאלה מכם שנולדו אחרי 1988- מדובר במשחק דבילי למדי בו צריכים לטפל בחיית מחמד וירטואלית ומטופשת, להאכיל אותה, ללטף אותה, להרדים אותה- וירטואלית. ההורים שלי (שבו נודה באמת, הם דיי מבוססים) אמרו לי ולאחותי בפרוש שהם לא יקנו לנו את זה. לא עזרו הבכיות, הצעקות ש"לכל הכיתה יש ורק לי לא" והעובדה שזה לא עלה יותר מ-30 ש"ח לדעתי.. הם פשוט אמרו לי את המשפט המנצח- לא תמיד מקבלים את מה שרוצים. אמרו וצדקו.
אני מנסה עכשיו להגיד את זה לאחיין שלי בן השנתיים, אבל נראה לי שהוא עדיין קטן מידי למשפט הזה... הוא עדיין רוצה לשמוע בריפיט את אותו שיר בגלקסי. אבל אני אגיד לו את זה מגיל צעיר כמו מנטרה, כדי שלא יגדל להיות מתבגר מעצבן כמו כל המתבגרים היום ויבקש מההורים שלו גלקסי 10 כשיגיע לכיתה ד'.
בכלל הילדים והנוער של היום דיי דוחים אותי בכל הרמות. מגיל 7 עד 17 הם הופכים לבלתי נסבלים, הם צועקים, וולגרים, מתלבשים זוועה, מקללים בלי סוף, שומעים מוזיקת זבל.. חושבים שכולם חייבים להם משהו. גיל ההתבגרות זה בהחלט זוועה, אני ממש מרחמת על כל הורה והורה. אם הילד שלי יאהב מישהו כמו סלינה גומז, וואן דיירקשן או ג'סטין ביבר אני בהחלט אראה זאת ככשל חינוכי (ושום מילה על זה שהתרגשתי עד דמעות בטקס הVMA של MTV כשאן-סינק הופיעו!!).
זהו. אז גם אני מתחילה ללמוד שוב. שנה 16, לא צחוק...
בתקווה שאסיים את התואר שלי, אם רק אחזור לעשות את הסמינר שלי שאני דוחה ברגעים אלה ממש כדי להוציא את זעמי על הנוער הפוחז של היום. אחלו לי בהצלחה שאסיים אותו ואקבל סוף סוף את התואר הנכסף!
בהצלחה לכל הילדים והמתבגרים שעלו לכיתות שלהם- תשתדלו לא לשלוח לזרים תמונות חושפניות שלכם בפייסבוק (כי זה פשוט טיפשי) ולהתאבד בגלל זה.
שאו ברכה.