משועממת כרונית...

אז סיימתי את הסמינירון שלי... מחר אקרא אותו שוב בפעם המליון ואתקן שגיאות, תחביר ואעשה הגהה.
זהו זה. עכשיו אין לי ממש מה לעשות, על מה להתלונן... בעקרון סיימתי את התואר ואם לא הייתי מתחילה ללמוד שוב בעוד חודש זה השלב שהייתי נכנסת להתקף חרדה ולהיסטריה של "מה לעזאזל אני אעשה עם החיים שלי עכשיו?!"
כי... לפי הספר של תיכון ->צבא ->עבודה ->לימודים... זה הרגע שאני צריכה לקחת אחריות על החיים שלי ולמצוא עבודה נורמלית של גדולים... והצעד הבא הוא להתחתן...?  
לא? ככה עושים?  

אבא שלי רוצה שאשקול את המשטרה... כאילו שתואר בקרימינולוגיה זה בהכרח אומר שאעבוד במשטרה. אבל זה מרגיש לי קצת צבוע מצידי להגיד לאנשים לא לעשן סמים למשל כשאני עושה את זה.. מי אני שאגיד לאחרים מה לעשות. אם בכלל איי פעם אעבוד במשטרה אז זה רק בעבריינות מין או עם ילדים. כן, אני לא כ"כ אוהבת ילדים כרגע בשלב זה של חיי והייתי שמחה לכלוא או לשקם אותם ביד קשה!  


טוב... אז מה אני עושה עם החיים שלי?
למישהו יש הצעות של גדולים ?