החגים נגמרו ואני יושבת חולה בבית שותה תה עם נענע ושני פתיבר, כמה נחמד. קצת חום, לא משהו רציני אבל בעיקר שיעול טורדני שמונע ממני לעשות את הדבר היחיד שאני צריכה לעשות בעבודה שלי, לענות לטלפונים. כמה נוח. אז מצאתי את עצמי רואה שמונה פרקים ברצף של דקסטר (אני בתחילת העונה החמישית. בלי ספוילרים) והחלטתי לעשות הפסקה כי אם אראה עוד גופה אחת אני אהרוג מישהו.... בין לבין נכנסתי לאול ג'ובס והתחלתי לחפש עבודה חדשה. לפי הכישורים שלי, קורות חיים, השכלה וניסיון תעסוקתי.. אני מתקבלת לכל עבודה שאני יכולה לחשוב עליה במסגרת שרות לקוחות, משאבי אנוש וניהול אדמיניסטרטיבי. ואני לא רוצה לעבוד בשום דבר מזה. הסתכלתי על עשרות משרות שאני יכולה להתקבל אליהן בשנייה ואני לא רוצה אף אחת מהן. אם עד עכשיו המכשול היחידי שהיה לי זה בדרישות: תואר ראשון, נראה לי שעברתי את המחסום הזה. (קיבלתי היום ציון ראשון בסמינריון- 93! יאהה בייבי!).
אחותי אמרה לי שהיא יכולה לסדר לי ראיון דרך אחות של חברה שלה שעובדת בשב"כ, אבל החולרות דורשים חתימה על מסמך שמחייב לא להתחתן או להיכנס להריון בחמש השנים הקרובות. דיברתי על זה עם חבר שלי ושנינו הבהרנו אחד לשני שזה לא בא בחשבון.
אולי אני פשוט אלך לראיון עבודה בלאומי-כארד בשרות לקוחות/מכירות... אולי נועדתי לשרת לקוחות כל חיי ולהתעצבן עליהם.
בינתיים אני חולה בבית, שוכבת על הספה בבית הוריי, מעולם לא יצאתי מחדר נעוריי כך שזה דיי עצוב. לפחות אני עדיין לא בת שלושים, לא מובטלת מעבודה או מאהבה... שזה גם משהו :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית