משועממת כרונית...

בחוץ מבול ואני לבד בבית, רק אני והמחשבות שלי מטפסים יחד על הקירות.
השבוע ניתקנו את הקשר לגמרי, ביקשתי שלא ישלח יותר הודעות, דבר שעשה על בסיס יומי מאז הפרידה אפילו יותר מאשר היינו ביחד. הוא אמר שזה עוזר לו... אבל זה לא עזר לי אז ביקשתי שיפסיק. עכשיו אני פתטית ומסתכלת בווטסאפ מתי הוא מחובר, אולי אראה בשורה למעלה "מקליד/ה..." אבל זה לא באמת יקרה, אז הפסקתי.

אני עדיין בימי מחלה בבית ומעבירה את זמני בין שיימלס, עמוק באדמה והמפץ הגדול והתזוזה היחידה שאני עושה זה בין הספה לכיסא של המחשב.
הלכתי להסתובב קצת בקניון לפני כמה ימים, חשבתי שקניות אולי יגרמו לי להרגיש יותר טוב, אבל לא קניתי כלום כי הרגשתי לא מושכת... אבל קניתי ספר וקופון לצבע ותספורת במספרת שקר כלשהו בעיר. אולי זה יעודד אותי קצת...  


אין לי באמת מה לכתוב, אבל זה הדבר היחיד שמקשר אותי עם העולם בחוץ בימים אלה שאני בבית כל היום. 

סלחו לי על שירי הקלישאה שלי בימים האחרונים, אבל זה באמת עוזר לי...