היום היה השיעור נהיגה האחרון שלי.. רק שזה היה יותר מכמה שיעורי נהיגה, זה היה גם קאוצ'ינג לחיים. הייתי קצת עצובה שזה נגמר, אני והמורה שלי היינו מדברים כמו חברים בשיעורים המעטים שהיו לנו והוא נתן לי הרבה יותר מבטחון בנהיגה. אני סיפרתי לו על הפרידה וכמה קשה לי והוא סיפר לי על רומן שהיה לו במהלך הנישואים לפני כמה שנים וכמה קשה לו עד היום והוא מתגעגע לבחורה מהרומן. תמיד השיעורים שלי איתו היו לבד, זכרתי שבד"כ תמיד יש עוד אנשים ברכב, כך לפחות היה כשלמדתי נהיגה לפני עשור. תלמידים מהשיעור שלפני או אחרי אבל נראה לי שהוא תיאם אותם במיוחד כדי שנוכל להיות לבד ברכב ולדבר על הבעיות שלנו. ואני חושבת שהשיעורים שלי איתו והשיחות שלנו, תרמו גם לו לא פחות מאשר לי. והיום הוא אמר לי את אחד המשפטים היותר מוזרים שאיי פעם אמרו לי.. בגלל שרוב השיעור אני מתבכיינת על הבעיות שלי (והוא על שלו! זה הדדי.. אנחנו מתבכיינים אחד לשני.) וכמה קשה לי עכשיו בתקופה.. הוא פתאום אמר לי שהוא לא מבין איך ולמה קשה לי בחיים כי החיים שלי מבחוץ נראים נהדר, מלבד הפרידה שזה עכשיו זמני. הוא מכיר אותי חודש ומהחודש הזה הוא לא הבין למה כל כך רע לי בחיים ומאיפה הביטחון העצמי הנמוך שיש לי. הוא אמר שאני נראית מהאנשים האלה שמסתכלים עליהם מהצד ולא מבינים למה הם חושבים שכל כך רע להם כל הזמן, כי לדבריו אני נראית נהדר, אני אינטליגנטית ומשכילה ובטח גברים עומדים אצלי בתור.. (כן, בטח). אי אפשר להסביר לבנאדם ב45 דקות למה 80% מהזמן שלך אתה עצוב או פסימי, זה גם מן אופי כזה. אני בד"כ נוטה להאשים את המראה שלי של פעם, כי פעם הייתי שמנה.. אבל היום אני שוקלת 54 קילו, מידה 36 במכנסיים/S ואני עדיין מרגישה הדבר הכי דוחה וגוש שומן. גם אם זה לא ככה במציאות, כשאני מסתכלת במראה אני עדיין רואה את ה80 קילו של פעם. אבל זה לא רק זה... זה מין תפיסה כזאת שאני טיפשה ואף אחד לא באמת רוצה אותי. ניסיתי להסביר לו את "אני לא מוכן להיות חבר במועדון שמוכן לקבל אנשים כמוני" אבל הוא עדיין לא ירד לסוף דעתי.. ולא הבין מאין זה נובע. קצת קשה לספר לבנאדם שרק עכשיו הכרת מאין נובעות כל הבעיות שלך, למרות שהוא בערך שמע את כולם... :)
בתחילת השיעור אגב הייתה תלמידה לפני ובמקרה היא גם הייתה איתי בכיתה בתיכון (לוק, השם ישלח אלייך בפרטי :)). כמובן שלא ראיתי אותה מאז התיכון וכשהתחלפנו ועברתי קדימה ראיתי שהיא בהריון. אין צורך לציין שלא סבלתי אותה בתיכון וחשבתי שהיא אחת הבחורות היותר טיפשות שהכרתי בחיי.. אבל לא יכלתי שלא לתהות על איפה היא ואיפה אני בחיים. נכון, נישואים והריון זה לא בדיוק המדד שלי להצלחה, להתקדמות בחיים או לאישור כזה או אחר שעשיתי משהו עם עצמי, אבל עצם זה שהיא במקום הזה בחיים ואני עדיין מחפשת את עצמי ולא יודעת מה אני רוצה מחיי וכרגע דיי רווקה ממורמרת... כל כך ציער אותי. אחר כך התקשרתי לחברה שלי וסיפרתי לה את זה, והיא עודדה אותי שהיא פרחה, וזה מה שפרחות עושות- מתחתנות ונכנסות מהר להריון וזה בטח יהיה שיא החיים שלה ושלי עוד לפני וזה בטח לא יהיה חתונה וילדים. כפרה עליה.
קרה הדבר והאקס שלי קרא את הפוסט הקודם שכתבתי.. נתתי לו מזמן את הלינק לבלוג ולמרות שהוא אמר שלא יכנס אף פעם כדי לשמור על פרטיותי, אבל הקארמה הנוראית של הפרידה גרמה לכך שמשום מה הוא דווקא נכנס כשכתבתי את זה. מה שגרם לריב גדול בינו לבין אותו חבר שאמר את אותם הדברים, לריב וצעקות ביני לבין האקס ועכשיו אותו חבר גם לא מדבר איתי. אבל היי, זאת הייתה קארמה.. אני אומרת לעצמי את זה, shit happens... אבל האקס כל כך עצבן אותי שסוף סוף מחקתי אותו מהפייסבוק ואז הוא שוב התעצבן ונעלב ושלח לי הודעות. וכך הוא סופית יצא מחיי :/
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית